במדבר יד, ז

וַאֲמָרוּ לְכָל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר אַרְעָא דִי עֲבַרְנָא בָהּ לְאַלָלָא יָתַהּ טָבָא אַרְעָא לְחֲדָא לַחֲדָא

וַאֲמָרוּ לְכָל כְּנִישְׁתָּא לְמֵימָר אַרְעָא דְעָבַרְנָא בָּהּ לְאַלָלָא יָתָהּ טָבָא אַרְעָא לַחֲדָא לַחֲדָא

וְטַעַם טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד לְהַכְחִישׁ הַדִּבָּה, לֵאמֹר שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, כִּי הָאֲוִיר טוֹב וְהִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

הארץ אשר עברנו בה לתור אותה. לתור המקום ויושביו, כאמרו וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה:

טובה הארץ. הנה בענין הארץ מה היא אנו מעידים שהיא מקום טוב מאד מאד בלי דופי לא כמו שהעידו חברינו באמרם שעם היותה זבת חלב ודבש היא אוכלת יושביה ובענין ואת העם היושב עליה אנו מעידים כי לחמנו הם ולא יעיזו פניהם נגדנו הפך עדות חברנו באמרם כי עז העם:

טובה הארץ מאוד מאד. על שני הדברים שאמרו המרגלים השיבום על שאמרו ארץ אוכלת יושביה ומשכלת טובה הארץ מאד מאד ואוירה טוב טוב לשבת בה:

ויאמרו לאמר. אמרו תיבת לאמר אחר שאמר אל כל בני ישראל. אולי כי לצד שגם המרגלים גם הם אמרו ״ארץ זבת חלב״ וגו׳ שהוא שבח הארץ, וכונתם היתה להרע להצדיק מאמר הדופי, לזה העיד הכתוב כי יהושע וכלב נתכונו לרומם ולפאר הארץ, ותיבת לאמר כאן לשון רוממות על דרך אמרו (דברים כו:יז) ״האמרת והאמירך״.

טובה הארץ וגו׳. נתכונו לסתור דברי המרגלים שאמרו ״ארץ אוכלת״ וגו׳, ואמרו ״טובה מאד מאד״ בין בענין פרותיה בין בישובה. וכנגד הפלגת המניעה אמרו ״אם חפץ״ וגו׳ ״ונתנה״ בתורת מתנה לא בכח יגבר איש, וגמרו אומר ״לחמנו הם״.

אל כל עדת בני ישראל. שלא הגיעו לידי נאצות כאלה. וקרבת עבודת אלהים יחפצון. רק מתלוננים על ביאת הארץ וכבישתה. מצד כח הדמיון שהקב״ה שנא אותם:

טובה הארץ מאד מאד. לא באו לשבח הארץ כמה היא זבת חלב ודבש שהרי ראו בעיניהם וכל המרגלים העידו כי כן הוא. וא״כ לא היה להם לומר אלא אם חפץ בנו ה׳ ונתנה לנו אל תיראו את עם הארץ וגו׳. וכל מה שבינתים נראה הכל מיותר וגם לשון ואתם אינו מובן כלל. שהרי מדברים עמהם. ומה מקרא חסר אך בה׳ אל תמרודו ואל תיראו וגו׳. אלא העלו כי ארץ טובה כמוה אינו בעולם כלל. ואם כי יש הרבה ארצות טובות בעולם ואולי עוד יותר מא״י. אבל כל טוב תמידי מלבד שאין הרגש בטובה. עוד כרוך רע הנהגה לרגל הטוב. כי לפתח תענוגים חטאת רובץ. ואין לך רע יותר מזה. ע״כ דרשו חז״ל על הא דכתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. מאד זה מלה״מ ועוד הרבה כיב״ז. ביארו בזה דיש בעולם כמה רעות בעצם. אבל המה מוסיפים שבח בטובה. מצד שמרגישים בטוב. וגם שומרים את האדם שלא יבעט עפ״י הטוב. כך אמרו לכל עדת בני ישראל נגד מה ששמעו נאצות הכת. המבקשים לפרוק עול מ״ש. הן באמת טובה הארץ מאד מאד. במה שהשגחה תמידית שמה כאשר יבואר במקרא הסמוך. היא טובה מאד. שאין הטוב שבה מחטיא הרבה כי ההשגחה שולטת ביותר להעניש. וממילא הרגשת הטוב הרבה. באשר הרע מצוי שם לפי ההשגחה על כל איש לפי מעשיו. כאשר ראו המרגלים הרע שאירע לכנענים אז לצורך השעה היא היא טובת הארץ מאד מאד. ומש״ה אמת גם המה אשר עברנו בה לתור אותה שחקרו סיבת הדבר שראו מתים הרבה. שהוא מרוב השגחה שבה: