במדבר יד, לח

ויהושע וכלב חיו וגו'. מה תלמוד לומר חיו מן האנשים ההם, אלא מלמד שנטלו חלקם של מרגלים בארץ וקמו תחתיהם לחיים:

וִיהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן וְכָלֵב בַּר יְפֻנֶה אִתְקַיְימוּ מִן גֻבְרַיָא הָאִנוּן דַאֲזָלוּ לְאַלָלָא יָת אַרְעָא

וִיהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן וְכָלֵב בַּר יְפֻנֶה אִתְקַיְימוּ מִן גוּבְרַיָא הָאִינוּן דְהַלִיכוּ לְאַלָלָא יַת אַרְעָא

ויהושע בן נון. דברי משה קודם כלב:

חיו בא"ת ב"ש סמ"ף שהוא בגי' בחלקם שחיו בחלקם:

ויהושע בן נון וגו׳ חיו וגו׳. לא היה צריך לומר, אחר שפרט הכתוב ואמר ״האנשים מוציאי דבת הארץ רעה״, הא למדת שלא מתו אלא אותם שהוציאו דבה רעה. עוד, למה הצרך לומר ״מן האנשים״?

ויתבאר על פי מה שאמרו במסכת בבא בתרא (ב״ב קכא:): תניא יאיר בן מנשה נולד בימי יעקב, והקשו ממה שמצינו שנכנס לארץ, דכתיב ״ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש״ (יהושע ז:ה) וגו׳, זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין, ותרץ רב אחא שלא נגזרה גזרה לא על פחות מעשרים ולא על יתר מששים, עד כאן. והנה ממה שלא תרץ הגמרא שיאיר היה צדיק גמור הראת לדעת כי צדקת הצדיק לא הצילתו מהגזרה ההיא, והוא מאמר הכתוב ויהושע וגו׳ חיו וגו׳, פרוש טעם שחיו הוא להיותם מן האנשים ההולכים לתור היא שעמדה להם, אבל אם לא היו מהתרים והיו נשארים בכלל ישראל היתה באה הגזרה גם עליהם הגם שהם צדיקים גמורים לצד שהיו למעלה מעשרים כשיצאו ממצרים ולמטה מששים.

עוד רמז על דרך אמרם זכרונם לברכה (חגיגה טו.) זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, כמו כן יהושע וכלב הוסיפו חלקם בחיים מן האנשים ההולכים לתור, כי להם משפט לטול חלק המרגלים, גם אמרו זכרונם לברכה (בבא בתרא קיז:) שהם נטלו חלקם בארץ:

ויהושע בן-נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם וגו'. פסוק זה כולו מיותר פשיטא שחיו שהרי לא היו בכלל מוציאי דבה אלא שרמז לארז"ל (חגיגה טו) שהצדיק נוטל חלקו וחלק של הרשע בגן עדן, כך יהושע וכלב קבלו חלקם וחלק האנשים שהלכו עמהם לתור וזהו חיו מן האנשים שקבלו גם חלק אותן האנשים אשר הלכו אתם.

חיו מן האנשים ההם. הדרש ידוע. ולפי הפשט אע״ג שגם הם דברו ברעת הארץ במה שפירשו לישראל שטובה הארץ רק בהשגחה עפ״י השתעבדות לתורה ועבודה. ובל״ז היא רעה. מכ״מ חיו. שכך היה רצון ה׳ להודיע לישראל כ״ז:

ויהושע וכלב פי' חז"ל שנטלו חלק המרגלים שיש להם לעוה"ב ע"ד זכה נוטל חלקו וחלק חברו בג"ע עד שחיו חיי הנפש מן האנשים ההם, שקבלו חלקם בחיים המעותד לעוה"ב:

צ ר"ל והא כתיב קרא אחרינא ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפנה ויהושע וגו':