ימי נידה – עיקרי הדין: מתי אישה נעשית נידה ומה הדין

מה עושה אישה לנידה

העיקר מן התורה הוא ראייה בהרגשה, וחכמים הוסיפו דינים של כתמים – מראה שנמצא בלי הרגשה (שו״ע יו״ד קץ). קיצור שולחן ערוך (קנג, ב–ג) כותב שבכל כתם שאינו לבן ממש צריך לשאול חכם, כי יש בזה ״הרבה חלוקי דינים״. לכן הכלל המעשי פשוט: לא מכריעים לבד.

הקיצור (קנג, ג) מוסיף שיש הרגשות מסוימות שיש להן דין גם כשלא נמצא דבר, וכותב ש״צריכין להודיע זאת לנשים, כי הרבה נשים אינן יודעות זאת״; ויש גם מצבים שבהם מה שנמצא טהור. אלה בדיוק הפרטים שנלמדים בהדרכה, ולכן כדאי ללמוד אותם מסודר ולא מפי השמועה.

מראות – שואלים רב

השולחן ערוך (יורה דעה קפח, א) קובע שמראה אדום או שחור עושה נידה, ומראה לבן טהור; וביניהם יש מראות שדורשים הכרעה. רבנים מורי הוראה רגילים לשאלות כאלה ועונים עליהן בצנעה. השאלה יכולה להגיע גם באמצעות הבעל או מדריכה, לפי הנוח.

עד מתי

ימי הנידה מתחילים מן הראייה, ונכללים בהם גם ימי ההמתנה שלפני הפסק הטהרה. בזמן הזה אין ״ימי נידה״ קצובים שנגמרים מעצמם. האישה נשארת בדין נידה עד שתעשה הפסק טהרה, תספור שבעה נקיים ותטבול כראוי (רמ״א יו״ד קצה, א; שו״ע קצז, א). גם ההרחקות נמשכות עד הטבילה, ובכלל זה בימי הספירה (קיצור קנג, טו). הסדר המלא: חמשת הימים, הפסק טהרה ושבעה נקיים.

תפילה ובית הכנסת – מרן והרמ״א

לפי מרן השולחן ערוך (אורח חיים פח, א), כל הטמאים – ובכללם נידה – מותרים להתפלל, לקרוא בתורה ולהיכנס לבית הכנסת, וכך נוהגים בני ספרד. הרמ״א מביא שיש שכתבו שנידה לא תיכנס לבית הכנסת בימי הראייה, ומכריע שעיקר הדין להתיר, אבל המנהג באשכנז להימנע; בימי הספירה נהגו להתיר, וכן בימים נוראים ובשמחות משפחתיות. כך גם בקיצור (קנג, טז).

טעויות נפוצות

• להכריע לבד על כתם או מראה – בכל ספק שואלים.
• לחשוב שאחרי שבוע או שבועיים הדין נגמר מעצמו – רק טבילה מסיימת אותו.
• להימנע מתפילה בכל ימי הנידה כשמנהג המשפחה הוא כמרן – יש לברר את המנהג.