הרחקות בימי נידה – העקרונות והמקורות (שולחן ערוך יורה דעה קצה)

המקור והטעם

קיצור שולחן ערוך (קנג, ד) מסביר: ״מדכתיב לא תקרב – דרשינן שכל מיני קריבה אסורים״, גם בדברים שמרגילים לקרבה. עם זאת, מותר לבני הזוג להתייחד, כי הם רגילים זה בזה ועתידים להיות מותרים. ההרחקות הן גדר שמכבדת את הגבול, לא ביטוי לריחוק.

עיקרי ההרחקות

• נגיעה – אפילו ״באצבע קטנה״; הושטת חפץ מיד ליד או זריקה ביניהם (שו״ע קצה, ב).
• אכילה – לא אוכלים יחד על השולחן בלי היכר (שם, ג); לא שותים משיירי הכוס שלה, אלא אם אדם אחר שתה ביניהם או שהמשקה הורק לכוס אחרת (שם, ד).
• שינה וישיבה – לא ישנים במיטה אחת, ולפי הרמ״א גם לא במיטות נוגעות (שם, ו); הבעל לא יושב על המיטה המיוחדת לה (שם, ה).
• הסתכלות – לא מסתכלים במקומות המכוסים (שם, ז). הקיצור מוסיף שאין להריח בשמים המיוחדים לה ולא לשמוע את קול זמרתה (קנג, י).
• שלוש מלאכות של חיבה – מזיגת כוס והגשתו לפניו, הצעת המיטה בפניו, ויציקת מים לרחיצת פניו, ידיו ורגליו (שם, י–יב); וכן הוא לא ימזוג לה (שם, יג).
• בגדים – ראוי שיהיו לה בגדים מיוחדים לימים אלה, ומותר לה להתקשט כדי שלא תתגנה על בעלה (שם, ח–ט).

מרן והרמ״א – כמה הבדלים

ברוב ההרחקות כל העדות שוות. אלה כמה מקומות שבהם הרמ״א מוסיף או מקל:

בשעת חולי

כשהבעל חולה ואין מי שיטפל בו, מותר לאישה לטפל בו, בזהירות מן הדברים שיש בהם חיבה (שו״ע קצה, טו). כשהאישה חולה, יש הבדל בין מרן לרמ״א, כמו בטבלה; ובבעל רופא, הרמ״א מתיר טיפול כשאין רופא אחר, היא צריכה לו ויש סכנה בחוליה (שם, יז). במצב של סכנה – פועלים מיד כפי הנדרש. בכל שאלה כזאת שואלים רב.

טעויות נפוצות

• לחשוב שההרחקות נגמרות בסוף ימי הראייה – הן נמשכות עד הטבילה.
• להניח שאסור להיות לבד בבית – ייחוד בין בני הזוג מותר.
• להתעלם מצורך רפואי בגלל ההרחקות – בשעת חולי יש הוראות, ובסכנה פועלים מיד.
• לנהוג בחומרות או בקולות של עדה אחרת בלי לברר את המנהג.