חמשת הימים לפני הפסק טהרה – מקור הדין ומנהגי העדות

מאין ההמתנה

השולחן ערוך (יורה דעה קצו, יא) מבאר שההמתנה נועדה לחשש שיום מימי הספירה ייפגם בסמוך לחיי אישות שלפני הראייה. לפי מרן, הדין תלוי בכך, ואם אין חשש – אין צורך בהמתנה מיוחדת.

הרמ״א מביא שיש שכתבו שאין לחלק בין המקרים, ו״כל אשה שרואה אפילו כתם צריכה להמתין חמשה ימים עם יום שראתה בו״, ומסיים: ״וכן נוהגין במדינות אלו ואין לשנות״. זה מנהג אשכנז.

מנהג בני ספרד

רבים מבני ספרד ועדות המזרח נוהגים להמתין ארבעה ימים, כשיום הראייה נספר כראשון, וכך הורו פוסקים מבני ספרד בדורות האחרונים. יש קהילות ספרדיות שנוהגות חמישה ימים כמנהג אשכנז. מכיוון שהמנהגים שונים, כדאי לברר עם רב מה המנהג של המשפחה, ובפרט כשבני הזוג באים ממסורות שונות.

בין כך ובין כך, ההמתנה אינה רק עניין של חשבון: היא נועדה למנוע ספק בימי הספירה. לכן גם מי שהדם פסק אצלה מוקדם ממתינה עד תום הימים לפי מנהגה. ימי ההמתנה הם חלק מימי הנידה, וההרחקות נוהגות בהם כרגיל.

איך סופרים – דוגמה

יום הראייה הוא היום הראשון, וההפסק נעשה לפני השקיעה של היום האחרון. היום העברי מתחיל בשקיעה, ולכן ראייה אחרי השקיעה שייכת כבר ליום שאחריו; ובין השקיעה לצאת הכוכבים יש ספק, ושואלים רב. מחשבון ימי הטהרה מאפשר לבחור ארבעה או חמישה ימים ומציג את התאריכים.

מקרים מיוחדים

יש מצבים שבהם הדין שונה. למשל, אישה שראתה בתוך שבעה נקיים יכולה לפי הקיצור (קנט, ט) לעשות הפסק שוב באותו יום, בלי להמתין מחדש; וכלה שחתונתה קרובה – יש לה הוראות מיוחדות (קיצור קנט, י). במקרים כאלה, ובכל מצב שאינו פשוט, שואלים רב.

טעויות נפוצות

• לעשות הפסק לפני תום ימי ההמתנה כי ״הדם כבר פסק״.
• לשכוח שראייה אחרי השקיעה שייכת ליום העברי הבא.
• להניח שמנהג ספרד הוא תמיד ארבעה ימים – יש קהילות שנוהגות חמישה.
• לחזור על ההמתנה כשרואים בתוך שבעה נקיים, במקום לשאול – לפעמים אין צורך.