טלית קטן לספרדים ולאשכנזים – מה ההבדל?

מה משותף

השולחן ערוך (או״ח יא, יד) מתאר את הקשירה: ארבעה חוטים מכל צד, ״חמשה קשרים כפולים וארבעה אוירים ביניהם מלאים כריכות״. כך נוהגים כל העדות, וכך גם בקיצור (ט, ה). גם הגודל, החומר והחובה זהים – בגד בן ארבע כנפות שמכסה את רוב הגוף.

הכריכות

כאן עיקר ההבדל. השולחן ערוך מביא שנוהגים לכרוך 7, 9, 11 ו־13 כריכות בין הקשרים – ״כמנין ה׳ אחד״. האשכנזים נוהגים כך, והכריכות נעשות ברצף. בקהילות ספרדיות רבות נוהגים לפי האר״י: מספר הכריכות בין הקשרים הוא 10, 5, 6 ו־5 – כנגד אותיות שם הוי״ה – ויש שעושים אותן בצורת ״חוליות״, כמין טבעות בולטות. לכן ציצית ״ספרדית״ נראית שונה בגדיל, ואנשים מבקשים אותה בחנות לפי השם.

הברכה

לפי מרן (ח, ו) מברכים על טלית קטן ״להתעטף בציצית״, ולפי הרמ״א – ״על מצות ציצית״. ספרדים רבים אינם מברכים על הטלית הקטן כשמתעטפים מיד בטלית גדול, אלא פוטרים אותו בברכת הגדול.

בחוץ או בפנים

רבים מהאשכנזים נוהגים להוציא את חוטי הציצית מעל הבגדים, על פי ״וראיתם אותו״. מקובלים וספרדים רבים נוהגים להכניס את החוטים לתוך המכנסיים, ולובשים את הטלית הקטן עצמו מעל הגופייה ומתחת לחולצה. זה מנהג, ושני הצדדים כשרים.

מה לקנות

כשקונים ציצית מוכנה – שואלים את המוכר אם הקשירה ״אשכנזית״ או ״ספרדית״ (ולחסידויות יש לעיתים מנהג משלהן), וכן את חומר הבגד – צמר או כותנה. מי שאינו יודע את מנהג משפחתו – שואל את האב או רב הקהילה. ומי שקיבל ציצית בקשירה של עדה אחרת – הציצית כשרה, ואפשר ללבוש אותה עד שיחליף.