סוגי קשירת ציצית – ספרדי, אשכנזי ותימני

מה משותף לכל המנהגים

לפני שמדברים על ההבדלים, חשוב לדעת שהעיקר משותף לכולם:

• ארבעה חוטים טוויים לשמה, שאחד מהם ארוך מהשאר ("השמש").
• החוטים מוכנסים בחור שבכנף, במרחק מסוים משפת הבגד – לא קרוב מדי ולא רחוק מדי.
• מקפלים את החוטים כך שיוצאים שמונה ראשים.
• הקשירה נעשית לשם מצוות ציצית, בידי יהודי.
• מקובל שהחלק הכרוך והקשור ("הגדיל") יהיה כשליש מאורך הציצית, והחוטים החופשיים ("הענף") כשני שליש.

הדינים האלה מבוארים בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן יא. ההבדלים בין המנהגים הם בעיקר במספר הכריכות ובצורת הקשרים.

מנהג אשכנז

במנהג אשכנז הנפוץ קושרים בכל כנף חמישה קשרים כפולים, וביניהם ארבע קבוצות של כריכות: 7, 8, 11 ו־13. סכום הכריכות הוא 39, כמניין "ה' אחד" (בצירוף שם ה' ו"אחד"). יש שמסבירים גם ש־7, 8 ו־11 יחד הם 26, כמניין שם ה', ו־13 הוא מניין "אחד". הכריכות נעשות ברצף, בלי חלוקה לקבוצות קטנות. בחלק מהקהילות החסידיות כורכים את אותם מספרים, אבל מחלקים כל קבוצה ל"חוליות" של שלוש כריכות.

מנהג הספרדים

במנהג הספרדים ועדות המזרח, לפי מנהג המקובלים, קושרים חמישה קשרים כפולים וארבע קבוצות כריכות: 10, 5, 6 ו־5. סכומן 26, כמניין אותיות שם ה' – כל קבוצה כנגד אות אחת. רבים מהספרדים מקפידים גם על צורה מסוימת של הכריכה, כך שכל קבוצה נראית מעט שונה. גם בזה יש הבדלים קטנים בין קהילה לקהילה.

מנהג תימן – שיטת הרמב"ם

רבים מיהודי תימן, ובמיוחד הנוהגים לפי מסורת "בלדי", קושרים לפי שיטת הרמב"ם (הלכות ציצית, פרק א). בשיטה זו הקשירה בנויה מ"חוליות": כל חוליה היא שלוש כריכות של השמש סביב החוטים, ובסוף כל חוליה עובר השמש בתוך הכריכות כדי לחבר אותה. מספר החוליות הוא בין שבע לשלוש עשרה, והמנהג הנפוץ הוא שלוש עשרה. בשיטה זו אין את חמשת הקשרים הכפולים בצורה המוכרת מהמנהגים האחרים.

תכלת

בזמן הקדום אחד החוטים היה צבוע תכלת. במשך דורות רבים המנהג היה לקשור חוטים לבנים בלבד, משום שזיהוי צבע התכלת נשכח. בדורות האחרונים יש הנוהגים לחזור ולהוסיף חוט תכלת, ויש שאינם נוהגים. לחוטי תכלת יש צורות קשירה מיוחדות. זו שאלה שבה המנהגים חלוקים, ומי שמתעניין בה – ישאל רב.

האם אפשר לקשור בעצמי

כן, מי שיודע לקשור – יכול, ובלבד שיקשור לשם המצווה ויקפיד על הכללים. רבים לומדים לקשור ציצית בגיל צעיר. לכתחילה כדאי ללמוד ממי שבקי, ולבדוק את התוצאה בפעמים הראשונות. את החוטים עצמם קונים רק ממקום שמוכר חוטים שנטוו לשמה, בהשגחה.

שלבים מעשיים

1. בוחרים חוטים שנטוו לשמה, בעובי מתאים לבגד.
2. מוודאים שהחור בכנף נמצא במרחק הנכון מהשפה.
3. אומרים "לשם מצוות ציצית" לפני הקשירה.
4. קושרים לפי המנהג, כנף אחר כנף.
5. בודקים שהציצית שלמה, ומברכים כשלובשים – נוסח הברכה.

טעויות נפוצות

• להחליף בין המנהגים בכנפות שונות של אותו בגד.
• לקשור בלי לומר "לשם מצוות ציצית".
• להשתמש בחוטים רגילים, שלא נטוו לשמה.
• לחשוב שמנהג אחד "כשר יותר" מהאחר – כל המנהגים מקובלים.