מה זה קורבנות בשחרית ולמה אומרים אותם?

המקור

הגמרא (מנחות קי ע״א) דורשת: ״זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת – כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה״. ובגמרא (תענית כז ע״ב) נאמר שבזמן שאין בית המקדש – ״כל זמן שקוראין בהן, מעלה אני עליהם כאילו הקריבו לפני״.

מה אומרים

השולחן ערוך (או״ח א, ה) כותב: ״טוב לומר פרשת העקדה ופרשת המן ועשרת הדברות ופרשת עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם״. ובסעיף ט הוא מביא את המנהג לומר פרשת הכיור, תרומת הדשן, התמיד והקטורת. אחר כך אומרים את המשנה ״איזהו מקומן של זבחים״ (זבחים פרק ה) ואת ברייתא ״רבי ישמעאל אומר בשלוש עשרה מידות״, ואחריהן קדיש דרבנן.

רק ביום

בסעיף ו: ״פרשיות הקרבנות לא יאמר אלא ביום״, כי הקרבנות הוקרבו רק ביום. ובסעיף ז – אחרי פרשת העולה, המנחה והשלמים אומרים ״יהי רצון שיהא זה חשוב ומקובל כאילו הקרבתי״.

למה ״איזהו מקומן״

הפרק נבחר כי אין בו מחלוקת, ומשנה ברורה מסבירה שבכך כל יום לומדים מקרא, משנה ותלמוד – ״רבי ישמעאל״ היא ברייתא של מדרש הלכה.

אם אין זמן

מי שממהר להגיע לתפילה עם הציבור – פרשיות הקרבנות הן מהחלקים שאפשר לדלג עליהם ולהשלים אחר התפילה. ראו הגעתי באיחור – מה מדלגים.

ראו פיטום הקטורת, פיטום הקטורת – נוסח וסדר התפילות.