מה זה אשת חיל ולמה אומרים אותה בשבת?

המקור

הפסוקים נמצאים במשלי לא, מפסוק י ועד הסוף. הם בנויים בסדר אותיות האלף־בית – מ״אשת חיל״ ועד ״תנו לה מפרי ידיה״ – ומתארים אישה חכמה, חרוצה, נדיבה ויראת ה׳: ״שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה׳ היא תתהלל״.

המנהג

בליל שבת, אחרי ״שלום עליכם״ ולפני הקידוש, נוהגים לשיר אשת חיל. רבים מבינים זאת כהבעת הכרת טובה לאישה שהכינה את הבית לשבת. בסידורים זה מופיע בסדר ליל שבת, אבל אין לכך מקור בשולחן ערוך – זה מנהג שהתפשט מקהילות המקובלים בצפת.

הפירוש הקבלי

המקובלים פירשו את ״אשת חיל״ גם כמשל לשכינה, לשבת המלכה ולתורה. לכן יש שאומרים אותה גם כשאין אישה בבית, או כשאוכלים לבד.

הכוונה בשירה

השירה אינה רק מחמאה. הפסוקים מדגישים מידות – נדיבות לעני, חכמה ותורת חסד, חריצות ויראת ה׳ – ומזכירים לכל בני הבית מה באמת ראוי להערכה. יש משפחות שבהן הילדים שרים יחד עם האב, ויש ששרים בניגון מסורתי של הקהילה.

בעוד מקומות

יש קהילות שנוהגות לומר אשת חיל בהספד על אישה צדקנית. ויש שקוראים את הפרק כולו בשבת או בערב שבת.

הנוסח המלא בניקוד: אשת חיל – נוסח. ועל ליל שבת – קבלת שבת.