מה זה תפילת חנה ולמה מתפללים אותה?

הסיפור

בשמואל א, פרק א מסופר על חנה, שהייתה עקרה, שעלתה לשילה ״והיא מרת נפש, ותתפלל על ה׳ ובכה תבכה״. היא נדרה שאם יינתן לה בן – תקדיש אותו לה׳. עלי הכהן חשב שהיא שיכורה, כי ״רק שפתיה נעות וקולה לא יישמע״. אחרי שנולד שמואל, אמרה את השירה בפרק ב: ״עלץ ליבי בה׳״.

הלכות שנלמדו ממנה

הגמרא (ברכות לא ע״א) אומרת: ״כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה״: ״והיא מדברת על ליבה״ – המתפלל צריך שיכוון ליבו; ״רק שפתיה נעות״ – המתפלל צריך שיחתוך בשפתיו; ״וקולה לא יישמע״ – אסור להגביה קולו בתפילתו. מכאן הלכות התפילה בלחש שבשולחן ערוך (או״ח קא, ב).

המנהג

שירת חנה היא ההפטרה של היום הראשון של ראש השנה, שבו – לפי הגמרא – נפקדה חנה. יש נשים שנוהגות לקרוא את הפרקים בעת תפילה על ילדים, ויש סידורים שבהם נדפסה ״תפילת חנה״ לפקידה. זה מנהג ולא חובה, ואין בו הבטחה.

עלי ושמואל

כשעלי הבין את טעותו, בירך את חנה: ״ואלוקי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו״. הגמרא שם לומדת מכאן שמי שחשד בחברו בדבר שאין בו – צריך לפייסו ולברכו. גם זה לימוד חשוב: לא לשפוט את המתפלל לפי המראה החיצוני.

המסר

חנה לימדה שתפילה אמיתית יוצאת מהלב, בלי קהל ובלי קול רם. כל אדם יכול לפנות לה׳ ישירות, במילים שלו.

הנוסח: תפילת חנה – נוסח. ועל התפילה בלחש – למה מתפללים בלחש.