משלי פרק ל״א

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר־יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ

   מצודת דוד:דברי למואל מלך. ר״ל אלה דברי המלך אשר הוא אל ה׳ ומשיחו: משא וגו׳. ר״ל בזה יספר את דברי המוסר אשר יסרתו אמו אשר נחשב בעיניו כמשא דבר ה׳ וארז״ל כשהתחתן שלמה עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש הכניסה לו כמה מיני כלי זמר והיה נעור כל הלילה והיה ישן למחרתו עד ד׳ שעות על היום ומפתחות העזרה היו מראשותיו ולא יכלו להקריב התמיד ונכנסה אמו אצלו והיתה מייסרתו בדברים האלה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   למואל. המלה ההיא מורכבת משנים למו אל ר״ל אל ה׳ כמו וידמו למו עצתי (איוב כ״ט:כ״א):

   משא. נבואה:

   יסרתו. מלשון מוסר:

   רש"י

   דברי למואל מלך. דברי שלמה המלך שאמר למו הקב"ה כלומר בשביל שהעוה כנגד הקב"ה, למואל לאל כמו (איוב מ) למו פי דברים לשמו של הקב"ה שאמר המלך:

   משא אשר יסרתו אמו. כשהתחתן עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש והכניסה לו כמה מיני כלי זמר ונעור כל הלילה וישן למחרת עד ארבע שעות כדאית' בפסיקתא והיו מפתחות בית המקדש תחת מראשותיו ועל אותה שעה שנינו על תמיד של שחר שקרב בד' שעות ונכנסה אמו והוכיחתו על המעשה הזה:

   משא אשר יסרתו אמו. משא של משל שיסרתו אמו:

   מלבי"ם

   דברי למואל, ספר המוסר שיסרה אמו ללמואל מלך משא:

   רלב"ג

   דברי למואל. הנה קרא שלמה עצמו למואל מלך כדרך אמרו בתורה והוא כהן לאל עליון ר"ל שהוא הי' לאל מלך כי ה' משחו ודברי' מישרים לאל בתכלית מה שאפשר ואמר כי אלו הם הדברים אשר אמרה לו אמו במוסרה והנה זכרם בזה הספר להיותם רבי התועלת וידמה שכבר אמר לה שלמה שתשאל ממנו ויעשה חפצה והיא אמרה:

   אבן עזרא

   דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו בתחלת הספר הודיע כי יסרו אביו על החכמה וספר כאן שיסרתו אמו בת שבע אחר מות אביו, ללמדו חכמה להתרחק מן הנשים ומן היין, כי הם סבת הרשע והפשע ובעבור חכמתם וכבודם שבח האשה החכמה ע"ד אלפא ביתא להיות לזכרון.

   למואל הוא שלמה. ויתכן שנקרא כן, כי בימיו היה להם אל אחד ולא עבדו לפסילים, ג"כ נקרא העומד על כסאו עמנו אל.

2. (ב)מַה־בְּרִי וּמַה־בַּר־בִּטְנִי וּמֶה בַּר־נְדָרָי

   מצודת דוד:מה ברי. אתה בני אשר הגדלתיך מה זאת תעשה: ומה בר בטני. לפי שפעמים יקרא בן למי שלא ילדו כ״א גדלו כמ״ש חמשת בני מיכל בת שאול (שמואל ב כח) ומירב אחותה ילדם ומיכל גדלם לזה הוסיפה לומר בר בטני לומר הנה בבטני היית אם כן אני ילדתיך ואני גדלתיך ומאוד חוששת אני בתקנתך: ומה בר נדרי. מה תעשה זאת אתה בר נדרי ר״ל מרוב אהבתי בך היו כל נדרי עמך כמשפט האוהב שכל נדריו ושבועותיו המה בחיי אוהבו:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ברי. הוא תרגום של בני:

   רש"י

   מה ברי. מה זאת עשית והגדת שאתה בני ולא בן אביך הכל יודעין שאביך צדיק גמור היה ואם אתה רשע יאמרו אמו גרמה לו:

   בר בטני. כל נשי אביך כיון שמתעברות אינן שבות לתשמיש ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מלובן ומזורז שהתשמיש יפה כל ששה חדשים אחרונים:

   ומה בר נדרי. כל נשי אביך היו נודרות שיהא להן בן הגון למלכות ואני נדרתי שיהא לי בן מלובן בתורה:

   מלבי"ם

   מה ברי. אתה המבורר מכל בני מצד ג' ענינים, א] שאתה ברי, ר"ל הנברר אצלי מכל בני ע"י הלימוד והחינוך ששקדתי עליך יותר מעל כל בני, ב] אתה בר בטני המבורר מצד בטני, שיצאת מבורר מטבעך מלידה ומבטן ומהריון מיוחד בטבעך להיות סגולה מכל בני, ג] אתה בר נדרי שנדרתי בעבורך נדרים גדולים לאלהים, בענין שאתה הנברר קודם ההריון ע"י נדרים גדולים ותפלה לאלהים, ובעת ההריון מרחם משחר, ואחרי הלידה על ידי חינוך ולימוד:

   רלב"ג

   מה ברי. מה אבקש בני אשר גדלתיך ומה בן בטני שהיית במעי בהיותי מעוברת ממך ואולם אמרה זה כי כבר יקרא בן מי שאינו בן בטנה כאמרו אלה בני מיכל בת שאול לפי שהיא גדלה אותם ואע"פ שלא היו בניה כי הם בני מרב אחותה ומה שאבקש לך בן נדרי ר"ל שמרוב אהבתי אותך היו כל נדרי בך במשפט האוהב שיהיו נדריו ושבועותיו בחיי אהובו או ירצה בזה שבעבורו היו נדריה תמיד לה':

   אבן עזרא

   מה ברי טעמו מה אתה נחשב ברי ובר בטני, שאני ילדתיך.

   נדרי שנדרתי בעת לדתי אותך, אם אמלט מצירי יולדה על כן יסרתיך שלא תתן לנשים חילך ואל תתן דרכיך למחות דרכי המלכים, כלומר שלא יהיה מנהגך לשנות מנהג המלכים, כי לא יאות להם זנות ושתות יין ושכר, פן ישתה כל אחד מהם וישכח מה שפירוש מחוקה על ספר.

3. (ג)אַל־תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין

   מצודת דוד:אל תתן. ר״ל אל תתיש כחך ברוב תשמיש עם הנשים (כי רב התשמיש מחליש כח הזכר ומבריא הנקיבה וכאלו נותן מכוחו להנקבה): ודרכיך. אל תתן דרכיך למחות ולהשחית דרכי המלכים ר״ל אל תשנה משפט הראוי אל המלכים להיות זהירים במעשיהם על צד השווי והנכון:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חילך. כוחך כמו ביום חילך (תהלים ק״י):

   למחות. מל׳ מחיה ומחיקה:

   מלכין. נו״ן במקום מ״ם וכן לקץ הימין (דניאל י״ב):

   רש"י

   אל תתן. אל תתיש:

   לנשים חילך. כחך:

   מלבי"ם

   אל תתן לנשים חילך, וא"כ ראוי שחילך וכחך זה הגדול יהיה לעבודת ה' ולא תתנהו לנשים, ולא תתן את דרכיך והנהגתך למחות מלכין, לדבר שהוא מוחה את המלכים ומוחק אותם מספר יחוסיהם, שעבור דברים אלה אין ראויים למלכות:

   רלב"ג

   אל תתן לנשים. כחכה אשר לך בדרישת החכמה והשגתה וזה כי רוב העסק עם הנשי' יסיר האדם מהשקידה על החכמה ויהיה לבו שוגה בהם תמיד ולא יהיו דרכיך למחות העצות והמחשבות הרבות אשר יצטרכו למי שירצה לחקור בחכמת מחקר ראוי ואמר זה כי ההתמדה עם הנשים תמנע התישבות באלו המועצות והמחשבות:

   אבן עזרא

   ודרכיך עומד במקום שנים.

   למחות מן מחיתי.

   מלכין נו"ן תחת מ"ם, כמו לקץ הימין, לא יאמין בחיין.

4. (ד)אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ־יָיִן וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר

   מצודת דוד:אל למלכים למואל. אין דבר זה הגון למלכים אשר המה אל ה׳ ומשיחיו: אל למלכים. אין הגון למלכים כאלה שתות רב יין ולרוזנים כאלה אין ראוי שכר וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ולרוזנים. ענין מושלים ושרים:

   אי. כמו אין וכן ימלט אי נקי (איוב כ״ב:ל׳):

   שכר. יין ישן:

   רש"י

   אל למלכים למואל. אין זה דבר הגון למלכים שהם להקב"ה, למואל כמו למו פי (שם):

   אל למלכים שתו יין. אין נאה להם להשתכר:

   אי שכר. כמו אין שכר:

   מלבי"ם

   אל למלכים למואל, הלא בעבור מעשיך אינך נחשב עוד עם המלכים, כי אל למלכים שתו יין, וגם לרוזנים שהם שרי העצה של המלכים אין ראוי להם שכר שהגם שישתו יין אין ראוי שישתו שכר המשכר:

   רלב"ג

   אל למלכים. אתה בני שהוא למואל אל יהיו דרכיך דומים לדרכי המלכים אוהבי התענוגים שרודפים שתיית היין ושואלי' איה שכר לשתותו כי אין למלך כמוך שהו' לאל נכון לעשו' כן:

   אבן עזרא

   אי כמו אין ופעם בחירק כמו: אי נקי כלומר אין נקי.

5. (ה)פֶּן־יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק וִישַׁנֶּה דִּין כָּל־בְּנֵי־עֹנִי

   מצודת דוד:פן ישתה. פן כשישתה וישכח דבר החקוק בתורה ועי״ז ישנה דין העניים וכפולה א״כ חטאתו כי גוזל העניים ומעוות הדין:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מחוקק. מלשון חקיקה וכתיבה:

   וישנה. מל׳ השתנות וחלוף:

   רש"י

   מחוקק. הכתוב בתורה וכ"ש מה שהוא בגרס':

   מלבי"ם

   פן ישתה וע"כ ישכח מחוקק את החקים והדתות, ועי"כ ישנה דין כל בני עני, שכולם באים לפניו לדין, וצריך שיהיו החקים שמורים בלבו לדון ולשפוט על פיהם דין אמת:

   רלב"ג

   פן ישתה וישכח. מזה הדין הבא לפניו בתורה ויהיה זה סבה אל שישנה דין כל בני עוני אשר הוא חטא נפלא כי בו נכלל חטא הטיית המשפט וחטא קביע' העני נפש וכל אחד מאלו הוא חטא נפלא ולזה זכר שינוי דין כל בני עוני שלא יתחדש מזה ג"כ שינוי בדין העשירים אבל זכר מה שיתחדש יות' מהרע מזא' התכונ' כמנהג המוכיחי' ובכמו זה המנהג נהג שלמה ברוב התוכחות הנכללות בזה הספר:

   אבן עזרא

   עוני שאחרים ענו אותו.

6. (ו)תְּנוּ־שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ

   מצודת דוד:לאובד. למי שהוא אבוד ברב העוני: למרי נפש. למי שנפשו מרה לו בעבור מרבית העמל והיגיעה:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   לאובד. למי שסופו לאבוד לרשעים:

   למרי נפש. המצטערין על ענים ועל אבלם:

   מלבי"ם

   (ו-ז) תנו שכר לאובד, ישתה וישכח רישו, השכר המשכר אין ראוי רק לאובד כדי שיטרף דעתו לגמרי וישכח רישו, כמו היוצאים למיתה שהיו משכרים אותו שתטרף דעתו, ויין למרי נפש להם יתנו יין המשמח את הלב כדי שעמלו לא יזכר עוד:

   רלב"ג

   תנו שכר לאובד. הנה השכר והיין אינו ראוי כי אם למרי נפש ולאובד שישכח המר נפש לדין ולא ידע סדר טענותיו אשר בהם יתבאר משפטו ודינו ראוי שתפתח פיך להישירו להגיד דברי ריבו והנה האלם הוא שאינו יודע להגיד כלל מדברי ריבו ובני חלוף הם בעלי התמורה שיאמרו הפך מה שבלבם וראוי לשופט השלם שיסבב שלא יפקד מהם משפטם מצד חסרונם בדבור ובהגדת עניני ריבות':

7. (ז)יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר־עוֹד

   מצודת דוד:ישתה. כי כאשר ישתה ישתכר וישכח רישו ועניו והעמל אשר המר לנפשו לא יזכר עוד בה בעת השכרות כי היין מפיג הצער:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   רישו. מל׳ רש ועני:

   אבן עזרא

   רישו שהיין משמח הלב על כן עמלו לא יזכור עוד בהתעסקו ביין.

8. (ח)פְּתַח־פִּיךָ לְאִלֵּם אֶל־דִּין כָּל־בְּנֵי חֲלוֹף

   מצודת דוד:פתח פיך. אל תשתה היין ותהיה בדעת מיושבת ופתח פיך בעבור האלם ר״ל אם מי יבוא לדין ויהיה כאלם לבלי דעת לסדר טענותיו אתה פתח פיך בעבורו להסדיר טענותיו: אל דין. גם פתח פיך אל דין כל הבנים הסכלים המחליפים דבריהם ממה שבלבם בעבור סכלותם ופתח פיך להיישירם אל הכוונה הנרצה להם כאשר יאות לעשות לשופט צדק להוציא הדין לאמיתו:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לאלם. הלמ״ד היא במקום בעבור וכן לאיתיאל (לעיל ל):

   חלוף. מל׳ התחלפות ותמורה:

   רש"י

   כל בני חלוף. אלו הן היתומים שחלפה עזרתם והלכה לה:

   מלבי"ם

   פתח, אבל אתה צריך לפתוח פיך לאלם שאינו יכול לטעון טענותיו צריך שאתה תטעון בשבילו, וכן פתח פיך אל דין כל בני חלוף, האנשים שהתחלף מזלם וירדו מנכסיהם וי"ל דין ודברים עם העושקים אותם:

   רלב"ג

   פתח פיך. בענין שתשפוט צדק אל דין עני ואביון ולא יפקד מהם משפטם מפני חלשתם וחוזק אשר כנגדם:

   אבן עזרא

   למ"ד לאלם כמו בעבור.

   חלוף שם דבר, מן כליל יחלוף יגזור וכן הפירוש דברי למואל המלך דברי משא ונבואה הם שיסרתו אמו:

   בני חלוף בני תמותה, בעבור משפט המות ואמר שיחקרו עליו היטב.

9. (ט)פְּתַח־פִּיךָ שְׁפָט־צֶדֶק וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן

   מצודת דוד:פתח פיך. בדרישות וחקירות ושפט צדק ודון דין עני ואביון ולא יפקד מהם משפטם בעבור חולשתם עם חוזק בעל דינם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם

   מלבי"ם

   פתח פיך, גם צריך שתפתח פיך לשפוט צדק, שהוא פסק הדין שיהיה בצדק, ולא לבד דין העשיר גם דין עני ואביון:

10. (י)אֵשֶׁת־חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ

    מצודת דוד:אשת חיל. כהתימו לספר מוסרי אמו חזר לשבח אשת חיל לכבוד אמו למען היות לה לזכרון: מי ימצא. מי יוכל למצוא אשת חיל כי הוא דבר יקר ומלתא דלא שכיחא: ורחוק. אם היו רוצים למכרה אז שוויה רחוק משל שווי הפנינים כי היא שוותה יותר והוא עניין מליצה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אשת חיל. ר״ל זריזה וישרה:

    מפנינים. הם המרגליות:

    מלבי"ם

    דרך הפשוט

    אשת חיל, יען הזכיר המוסר של אם למואל שהיתה אשת חיל כמו שנראה ממוסרה, זכר שבח האשת חיל. והנה להשיג דבר, יהיה או ע"י מציאה, או ע"י השתדלות כקונה דבר בעד דבר אחר, על הראשון אמר מי ימצא אותה ע"י מציאה, ועל הקנין ע"י השתדלות אמר שמכרה וקנינה, או מקום מגורתה רחוק יותר מפנינים שהם יקרים ובלתי נמצאים:

    דרך המושכל

    אשת, כבר הסכימו המפרשים שיש במאמר זה משל ומליצה, ורובם פירשוהו על הנפש וכן דעתי בזה, רק שלפי דעתי ידבר על הנפש ההיולאנית, לא הנשמה הנאצלת ממרום הנצחיית, וכבר בארתי בפירוש תהלות (סי' מ"ה) שבמליצתו שם תאר את השכל כמלך המולך בגויה, ואת הנפש ההיולאנית המשיל שם לאשה בת צור אשר ארשה המלך, כי היא בת צור, ר"ל בת החומר שהוא מבני נכר אל הרוחניים, ובהיותה נשמעת אל השכל יארוש אותה לו לאשה, כי היא לפעמים אשה טובה אם היא מוכנה בטבעה או ע"י השתדלות לקבל ציורי החכמה והטוב וללכת בדרכי החכמה והאושר, ואז היא אשת חיל שהכתוב משבחה והתורה נמשלה בה, ולפעמים היא אשה רעה במי שנפשו נוטה לכל מדה רעה, והשכל בעלה י"ל עמה תמיד מלחמה פנימית, וינצו שניהם וירגנו באהליהם בהיותה משרכת דרכיה כפי טבעה הרע למרות עיני כבוד השכל ועצתו, ויש מי שנפשו מוכנת למדות טובות ותכונות מאושרות מתולדה, ויש מי שנפשו תקנה מדות טובות ותכונות מאושרות ע"י לימוד והרגל, על הראשון אמר אשת חיל מי ימצא, שזה דומה כמוצא מציאה בלי יגיע כפים, ועל השני אמר ורחוק מפנינים מכרה, שמי שרוצה לקנות אותה ע"י עמל והשתדלות, היא רחוקה יותר מפנינים, שמקומם במצולות ים רחוקים וצריך לעבור ימים רחוקים ולרדת לעמקי מצולות, כן צריך ע"ז זמן רב ומעשים רבים ולרדת לעמקי תהום הנפש להוציא הכחות המשובחות הנסתרים בה במצולותיה ולדלותם על פני חוץ:

    רלב"ג

    אשת חיל. הנה חתם זה הספר בתואר החומר המשרת אל השכל שרות שלם באופן שיגיע לו קנין שלמותו ותאר אותו בנקבה כמנהגו וקראה אשת חיל מצד שלמות כחה להגיע אל השכל מה שיצטרך לו ממנה מהצורות המוחשות ואמ' שהוא קשה ההמצ' ורחוק מכרה וערכה מערך הפנינים כי אין לו יחס עמה:

    אבן עזרא

    אשת חיל מי ימצא חיל ממון כמו אשה שתקנה חיל וממון בחכמתה, מי יוכל למצוא.

    מכרה מן תמכרו מאתם.

11. (יא)בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר

    מצודת דוד:בטח. כשאין האיש בביתו יבטח בה שתשמור כל אשר בבית ובמקום שהוא שם לא יחסר מלשלול שלל כי לא יהיה נבהל וממהר לביתו מפחד חסרון מה בבית:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ושלל. ענין בזת המלחמה:

    רש"י

    ושלל לא יחסר. כלומר לא יחסר טוב:

    מלבי"ם

    דרך הפשוט

    בטח בה לב בעלה כי רוב הנשים מפזרות הון ובעלה אינו בוטח שתשמור את אשר הרויח, אבל בה יבטח לבו שלא יחסר מאומה מכל השלל שהרויח:

    דרך המושכל

    בטח, הלב הוא כח הממשלה אשר בנפש, ובעלה הוא השכל, שלבו רוצה למשול עפ"י עצת השכל והחכמה, וכשהיא אשה רעה לא תמשך אחרי עצת לבו, וגם כשתשמע פעם אחד לעצתו וירויח שלל, תשוב אח"כ ע"י התאוה והזדון שישיבוה אחור מעצתו ותאבד הון, וכל מה שהרויח השכל להשכיל בחקי התורה, תאבדהו נפשו הרעה הזונה אחרי יצרה הרע, אבל כשהנפש טובה בטח בה לבו, וגם לא יחסר השלל שהרויח בעיון ובמעשה:

    רלב"ג

    בטח בה. הנה לב בעלה בטח בה שתמציא לו מה שצריך להקדים מן החוש בדרושו ולא יחסר שלל להיות טרף לבית השכל:

    אבן עזרא

    בטח בה בעבור שתכין.

    ושלל שהיא קונה.

    לא יחסר הבעל על כן יבטח בה.

12. (יב)גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא־רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיה

    מצודת דוד:גמלתהו טוב. בכל ימי חייה כאשר בעלה היטיב עמה גמלה לו טוב לעומת הטובה אבל את הרע לא גמלה לו כמפעלו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    דרך הפשוט

    גמלתהו, יתר הנשים גומלות רע לבעליהן וגם הטובה מהן תגמלהו פעמים רבות גם רעות, והטובה בימי ילדותה תריע לו בעת הזקנה, או בעת העוני והמחסור, אבל היא גמלתהו רק טוב ולא רע, וגם זה מתמיד כל ימי חייה:

    דרך המושכל

    גמלתהו טוב, כי יתר הנפשות הגם שיש בכל נפש תכונות טובות, הלא אכלו מעץ הדעת טוב ורע, ולפעמים יתגברו התכונות רעות וימשלו בו, ויש שיכבוש יצרו בימי הזקנה ולא בימי הילדות, כענין שאמרו אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו, אבל הנפש הטובה גמלתהו רק טוב ולא רע כלל, וגם תתמיד בזה כל ימי חייה:

    רלב"ג

    גמלתהו טוב. כל ימי חייה גמלתהו טוב ונכנעה לעבודתו ולא נטתה כלל מעבודתו:

    אבן עזרא

    גמלתהו תשיב לו גמול טוב, בעבור שבטח בה ולא גמלתו רע.

13. (יג)דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ

    מצודת דוד:דרשה. בעצמה חפשה אחר צמר ופשתים לטוות אותן עם כי אין על האשה אלא לטוות ולא לחזור אחריהן: בחפץ כפיה. לא עשתה מלאכתה ע"י כפיה ונגישה כי אם ברצון כפיה וכאלו הכפים עצמן רוצים במלאכה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    דרך הפשוט

    דרשה, בכל העסקים שתעסוק תעשה בזריזות וחריצות ועל צד היותר טוב, אם בחרה לעסקה אריגת הבגדים ועשייתם, תדרוש צמר ופשתים לארוג מהם בגדים, ולא תעשה בעצלות או כמוכרחת רק תעשה בחפץ כפיה, הפך ממ"ש בגנאי העצל כי מאנו ידיו לעשות:

    דרך המושכל

    דרשה צמר ופשתים, כל קניני המדות והמעלות המתעצמים בנפש נקראו בשם לבושים, שבם תתלבש הנפש, והקנינים יתעצמו בנפש ע"י הפעולות, שמתוך שיתרגל במעשים טובים ישובו להיות קנין תמידי בנפשו שתתלבש בהם תמיד, וכאשר ידמה הקנינים והמדות למד ולבגד ולבוש, ידמה הפעולות למטוה של צו"פ שמהם יעשו הבגדים, עפ"ז יאמר כי האשת חיל הלז תדרוש צו"פ לטוות מהם קניני המדות, דהיינו שתבקש לעשות פעולות משובחות, ומפרש מהו הצו"פ, הוא מה שתעש בחפץ כפיה, שהפעולות והמעשים שתתרגל בהם כדי שישובו להיות תכונות קבועות בנפש לא תעשה מתוך הכרח כדרך הכובש, רק בחפץ לב ורצון טוב, כאלו הכפים הפועלים חפצים בפעולות אלה:

    רלב"ג

    דרשה צמר ופשתים. להיות טווה בהם למה שיצטרך לבית' מהלבוש ועשת' זה בחפץ כפיה כמשפט המשרת החושק לעשות רצון אדוניו ולא כמשפט המשרת על צד ההכרח ואמנם אמר זה לפי שהמגיע מהמוחשות אל השכל יתוקן בתקונים רבים קודם הגיעו אליו ובזה יוסרו מהם הרבה מהמשיגים החומריים ויתקרבו אל המציאות הרוחני כמו שנזכר בספר החוש והמוחש:

    אבן עזרא

    דרשה לקנות צמר ופשתים.

    בחפץ כפיה כאילו הכפים חפצות לעשות והפך זה, כי מאנו ידיו לעשות.

14. (יד)הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ

    מצודת דוד:כאניות סוחר. כספינות הסוחרים ההולכים למרחוק כן היא תביא מאכלה ממרחק כי תשלח שם מסחר להיות ניזונת מזה אף שעל הבעל לזונה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    דרך הפשוט

    היתה, ואם היא עוסקת במסחר חוץ לביתה לא תסחר בקרוב שאין הריוח גדול כ"כ, רק תדמה כאניות סוחר העוברת ימים רחוקים ותביא לחמה ממרחק:

    דרך המושכל

    היתה, השגת המדעים נמשל למסחר שקונה ומרויח ומחליף דבר בדבר, וכן ירויח לימוד מלימוד והיקש מהיקש, כמ"ש קנות בינה נבחר מכסף, והיא דומה כאניה השטה בים הגדול כן תשוט בים המדעים העמוק והרחב וממרחק תביא לחם הנפש, כי החכמה והשכל והשכלות הרוחניות באלהות ובהנהגתו וברוחנים הם רחוקים מהעולם החומרי, ובאשר הנפש הנמשכת אחרי התאוה והיצר הם יעכבו בעדה מעיון המדע והתבונה, אבל האשת חיל אשר הטהרה מחלאת התאוה והיצר, תפרוש דגל בים המדעים:

    רלב"ג

    היתה כאניות. הסוחרי' הגדולי' שיביאו סחורותיהם מארץ מרחק כן תביא מזונ' ממרחק למה שיצטרך אל השכל בדרושים יקשה לעמוד מן החוש אם לא בשוטט בארצות או בעדות מהקודמי' אשר ראוי לבטוח בהם שיגידו האמת:

    אבן עזרא

    כאניות ההולכות למרחוק.

15. (טו)וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ

    מצודת דוד:בעוד לילה. קודם אור היום: ותתן. מחלקת מזון לבני ביתה: וחוק. מזון הקצוב תחלק לנערותיה:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    טרף. מזון:

    וחוק. הוא מזון הקצוב להם:

    מלבי"ם

    דרך הפשוט

    ותקם, ואם עוסקת בצרכי הבית פנימה, תקים בעוד לילה להכין טרף ומזון לבני ביתה וחק קצוב לנערותיה כי בני בית יקבלו בלי קצבה, והמשרתים יקבלו חק קצבה:

    דרך המושכל

    ותקם בעוד לילה, וגם בעוה"ז שהאור הרוחני והשכלי ערפל חתולתו, כי החומר וטבעיו מחשיכים בעד נוגה השכל והשגת הנשמה, בכ"ז תקום משנת החומר ותתעורר מתרדמתו, ותתן טרף לביתה, הוא לימוד התורה שהוא מזון בני ביתה שהם כחות השכל והבינה, וחק לנערותיה הם קיום המצות שהם החקים הנתונים להנהגת החומר וטבעיו בצד שהם נערות הנפש המשרתים אותה בעבודתה בקדש:

    רלב"ג

    ותקם בעוד לילה. בחריצות וזריזות לתת טרף לביתה וחוק לנערותיה להעמיד בריאו' הגוף כי בו יעמוד בריאות הנפש והנה תמצא בזה שספר מחריצות בדמיון זה הענין קצתו לשרות בעלה וקצתו להעמיד בריאו' הגוף שהוא גם כן לשרות השכל עד שכבר זממ' שדה קנתה שדה ונטעה כרם להוציא מהם פרי אל השכל:

    אבן עזרא

    לילה קודם עלות השחר.

    לביתה לבניה.

    וחוק מאכל כענין ואכלו חקם לחם חק:

16. (טז)זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם

    מצודת דוד:זממה. כאשר חשבה על השדה ונתנה עיניה בה לא תשקוט עד אשר תקנה: מפרי כפיה. משכר מעשה ידיה נטעה כרם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    זממה. חשבה כמו כאשר זממתי (זכריה ח):

    מלבי"ם

    דרך הפשוט

    זממה, ואם בחרה במלאכת חוץ לעבוד את האדמה, אז זממה מחשבות עמוקות איך תקנה שדה, ומפרי עבודתה שהרויחה בעבודת השדה תטע כרם:

    דרך המושכל

    זממה שדה, גם תזרע זרעים אלהיים על חלקת הנפש, שכבר בארנו (ישעיה כ"ח) שהנפש היא כחניית ומוכנת להצמיח פרי תבואה אם יעבדו עבודתה בחרישה וזריעה בעיון ובמעשה, וזרע המעשים נמשל לשדה שיוציא תבואה ללחם הנפש בעולם הגמול, וזרע העיון נמשל לכרם, כי העיון מתעצם בנפש עצמה, לכן נמשלו המושכלות שיטע בנפשו כגפנים בכרם שהם עצמם עומדים לעד ולא יבולו כמו הקשים של התבואה, כן המושכלות העומדים לעד בנפש ובעולם הגמול תוציא מהם יין המשומר בענביו:

    אבן עזרא

    זממה חשבה לקנות שדה.

    מפרי רמז להון יגיע כפיה, כלומר מפרי כפיה נטעה ניטע לה כרם, כי אין מנהג הנשים לנטוע.

17. (יז)חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ

    מצודת דוד:חגרה וגו'. חגרה מתניה בכח וגבורה ר"ל היתה מתגברת בעצמה לעשות מלאכתה: ותאמץ. חזקה זרועותיה במלאכה והוא כפל ענין במ"ש:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    דרך הפשוט

    חגרה, בצד שתסחר בחוץ ללכת באניות סוחר, או בכל עבודה בשדה, חגרה בעוז מתניה אל ההליכה, ובצד שתעשה מלאכת הבית פנימה תאמץ זרועותיה בל ירפו ממלאכה:

    דרך המושכל

    חגרה, בענין העיון שנמשל להליכה שילך ממושכל אל מושכל, חגרה מתנים ללכת מחיל אל חיל מהשגה אל השגה, ובענין המעשה תאמץ זרועתיה לעשות מצות ומע"ט מבלי עצלות ורפיון ידים:

    רלב"ג

    חגרה בעוז מתניה. לרוץ בזריזות לחפציה ואמצה זרועותיה לעשות פעולותיה בחריצות:

    אבן עזרא

    בעוז מתניה כאילו העוז חגרה.

18. (יח)טָעֲמָה כִּי־טוֹב סַחְרָהּ לֹא־יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ

    מצודת דוד:טעמה וגו'. כאשר יעצה בעצמה כי טוב סחרה למצוא בה ריוח אז לא יהיה נרה כבוי בלילה ועוסקת בסחורה אף בלילה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    טעמה. ענין עצה כמו וטעם זקנים יקח (איוב י״ב:כ׳):

    מלבי"ם

    דרך הפשוט

    טעמה, גם לא תיחד מסחרה רק בעבור הערב והמועיל לצורך עצמה, כי טעמה כי טוב סחרה, שתוכל לעשות בו גם את הטוב כמו צדקה וג"ח, וע"כ לא יכבה בלילה נרה ותוסיף אומץ במלאכתה כדי שיהיה לה מעות גם על מצות ומע"ט:

    דרך המושכל

    טעמה, וחוץ ממה שתשלים א"ע תעשה בו מסחר, והוא מה שתשתדל להשלים את אחרים בין בעיון בין במעשה, שאז זכות הרבים תלוי בו, וכל מה שירויחו המה יהיה לו חלק עמהם כי הוא גרם זה וה"ז כסוחר שמרויח, וסחרה זה טוב מכל הסחורות שהוא ריוח המתמיד, וז"ש כי לא יכבה בלילה נרה שגם אחר המות תאיר נרו באישון חשך, כי המצות שיקיימו על ידו וההלכות שיאמרו על שמו הם יאירו נרו נר מצוה, ותורה אור לעולם ועד:

    רלב"ג

    טעמה. הכירה כי סחרה הוא טוב מצד הפרי המגיע ממנו לשכל ולזה תנהיג בזריזו' בשרותו עד שלא יכבה נרו בלילה להתרחק מן העצלה:

    אבן עזרא

    טעמה כמו ברוך טעמך, כלומר יעצה כי טוב להתעסק בסחורה, על כן לא יכבה.

19. (יט)יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ

    מצודת דוד:ידיה. עם כי חושבת בסחורה מ"מ לא זזה ממלאכת נשים ותושיט ידיה לאחוז בכישור ולתמוך בפלך והם כלי הטוויה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    שלחה. ענין הושטה כמו שלח אצבע (ישעיה נ״ח):

    בכישור. הוא הכלי שהפשחן כרוך בו ואין לו דומה:

    תמכו. ענין השענה:

    פלך. הוא הכלי שבו המטוה ודומה לו ומחזיק בפלך (שמואל ב׳ ג׳):

    רש"י

    בכישור. שקורין ווירטוי"ל בלע"ז המכשיר את הפלך לטוות, פלך פושי"ל בלע"ז:

    מלבי"ם

    דרך הפשוט

    (יט-כ) ידיה, שיעור הכתובים. ידיה אשר שלחה בכישור שלחה לאביון, וכפה אשר תמכו פלך פרשה לעני, שתפריש ממעשה ידיה צדקה לאביון וג"ח לעני, הכפים עושות מלאכות דקות יותר, אותם תשלח לעני שהוא נעלה מן האביון, ופרישת הכפים הוא בצנעה, אבל שליחות כל היד הוא בפרהסיא, כי העני בוש מליקח לא כן האביון:

    דרך המושכל

    (יט-כ) ידיה שלחה בכישור, שלחה לאביון, וכפיה תמכו פלך, פרשה לעני, העני מציין עוני הנפש והאביון מציין דלות הגוף, והידים מציינים את המעשה, מה ששלחה ידיה בכישור וכשרון, וגם הכישור הוא עץ העב שאליו אוסרים את הנאסרים בכלא, כמ"ש מוציא אסירים בכושרות, והוא ציון החומר העב האוסר ומכביד על הנפש, תשלח בו ידיה הפועלות מצות ומע"ט שבם תזכך את החומר ותתיר אסוריו, וידים אלה תשלח לאביון, ר"ל למי שהתאוה גברה עליו, שע"י שיראו מעשי ידיו וצדקתו ילמדו לעשות כמוהו ולהתגבר על חמרם, וכפיה אשר תמכו פלך שהוא המטוה שתטוה ותארג את המושכלות, זאת תשלח לעני בדעת שתלמדהו תורת ה' ודעת קדושים, וזה יעמוד לו גם בעולם הבא:

    רלב"ג

    ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך. לטוות הצמר והפשתים:

20. (כ)כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן

    מצודת דוד:פרשה. לקחת מידה מתנתה ולא קפצה יד: שלחה. הושיטה לתת ליד מי שנכלם לקחת בעצמו:

    עוד פירושים על פסוק כ: רלב"ג, אבן עזרא

    רלב"ג

    כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון. וזה משלימות חריצותה שתעשה מה שתשלם בה לשכל חוקי לקנותו מההון מה שיספיק לה ולבית' ולתת לעניי' חוקם:

    אבן עזרא

    פרשה. לחם לעני לביתה. בניה כלומר לא תירא משלג היורד על הארץ, כי כל אחד מביתה לבוש מתולעת שני, או כל ביתה לבוש שנים, שם ממין פשתים וארגמן ממין הצבעים והוא אדום.

21. (כא)לֹא־תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל־בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים

    מצודת דוד:לא תירא. לא תפחד בעבור אנשי ביתה מקרירות השלג כי כ"א מאנשי ביתה מלובש במלבוש צבוע תולעת שני כי צבע השני שהוא אדום טבעו לחמם מאוד:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    לא תירא לביתה. לבני ביתה:

    משלג. מצינה:

    לבוש שנים. בגדי צבעונין:

    מלבי"ם

    דרך הפשוט

    לא תירא, והגם שנתנה מלבושיה אשר ארגה לעניים ואביונים, לא תירא בעבור בני ביתה מעת השלג שלא יהיה להם כסות בקרה, כי כל בני ביתה לבושים שנים:

    דרך המושכל

    לא תירא, מעת השלג, שהוא מליצה על המות, כי חיי האדם הוא החום הטבעי ומרוצת הדם, ועם המות בא השלג והקרירות והקרח וקפאון הדם, והגם שיופסקו חיי הגוף לא תירא על ביתה שהם כחותיה הנפשיים שישארו בלא לבוש, כי כל ביתה לבוש שנים, שאז תתלבש מלבושים שונים מתורה ומצות שעשתה שהם נעשים לבושים רוחנים אל הנפש:

    רלב"ג

    לא תירא. בגדי שני אמ' זה מצד אח' להורו' על חריצות' לקנות מה שיצטרך מההון ומצד אחר אמ' זה להיות מה שתכין אל השכל מהמוחשות רחוק מלהתעות השכל והנה עשתה לה מרבדים וקשוטים במדות:

22. (כב)מַרְבַדִּים עָשְׂתָה־לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ

    מצודת דוד:מרבדים. מצעות נאות עשתה לעצמה ולובשת מלבושי שש וארגמן אשר עשתה ממעשה ידיה:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    מרבדים. מצעות המטות וכן מרבדים רבדתי (לעיל ו):

    שש. פשתן משובח:

    וארגמן. צבוע בצבע אדום ושמו ארגמן כמו ותכלת וארגמן וגו׳ ושש (שמות כ״ה:ד׳):

    רש"י

    מרבדים. מצעות נאות למטה כמו מרבדים רבדתי (לעיל ז):

    מלבי"ם

    דרך הפשוט

    והיא בעצמה מרבדים עשתה לה, שהם תכשיטין יקרים, ושש וארגמן לבושה, כי נתן ה' לה הון ועושר ושלח ברכה במעשה ידיה:

    דרך המושכל

    מרבדים, וגם עשתה לה לעצמה תכשיטים מהשכלות שהשכילה בחייה שיתעצמו בה ויקשטו אותה, ולבושה הרוחני הוא משש וארגמן, שהיא מליצה על החלוקא דרבנן ובגדי הוד והדר לתפארת:

    רלב"ג

    שש וארגמן לבושה. רוצה לומר בגדים חמודי' ונקיים במדות המשובחות לא בגדים צואים במדות המגונות:

23. (כג)נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם־זִקְנֵי־אָרֶץ

    מצודת דוד:נודע. בעבור מלבושי הפאר שעשתה לבעלה הוא נודע וניכר בין חביריו בעת יושב עמהם בשערים מקום ישיבת הזקנים והחשובים כמ"ש ועלתה יבמתו השערה (דברים כה):

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    נודע בשערים בעלה. ניכר הוא בין חביריו מפני מלבושיו שהם נאים:

    מלבי"ם

    דרך הפשוט

    נודע, והיא תחזיק יד בעלה שיעסוק בתורה, עד שיהיה איש גדול מצוין בשבתו עם הסנהדרין והזקנים יושבי שער:

    דרך המושכל

    נודע, ובעל האשת חיל הזאת ר"ל שכלה, נודע בין בשערים, ששם ידברו את אויבי הנפש בשער, דהיינו במלחמת השכל עם היצר שזה ע"י חקי החכמה שבם ילמדו ללכת בדרך הטוב ולהשמר מן הרע, ובין בשבתו עם זקני ארץ שהוא בעיון המושכלות ובדרכי הבינה, שהזקנים יבינו משפט בדרכי הבינה:

    רלב"ג

    נודע בשערים. והנה בעלה הוא נודע בחכמה בשבתו עם חכמי ארץ מצד רב ההישרה שתישרהו לקנין החכמה:

    אבן עזרא

    זקני הזקנים וישיבו בעלה עמהם בעבורה.

    לכנעני סוחר כמו כנעניה נכבדי ארץ.

24. (כד)סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי

    מצודת דוד:סדין וגו'. מלבד מה שעשתה לצרכה עשתה למכור לתגרים:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    סדין. מין לבוש עשוי להתעטף:

    וחגור. חגורה ואזור:

    לכנעני. תגר כמו בת איש כנעני (בראשית ל״ח:ב׳):

    רש"י

    לכנעני. תגר:

    מלבי"ם

    דרך הפשוט

    (כד-כה) סדין הסדין אשר עשתה ותמכור לסחורה וכן החגור אשר ארגה ונתנה לכנעני כדי לחלק את המעות לעניים, הסדין הזה הוא עוז והדר לבושה ליום אחרון, ובו תשחק ליום אחרון, שהמצוה יהיה לה לבוש רוחני שבו תתלבש עת תפשוט בגדיה החומריים:

    דרך המושכל

    סדין, הסדין אשר עשתה ותמכור, שהוא הבגד שארגה ע"י דרכי הבינה שבו יארוג המושכלות איש אל אחיו, ותמכור, כי הבינה נמשלה למסחר כמ"ש קנות בינה נבחר מכסף כמש"ש, וגם מה שלמדה דרכי בינתה לאחרים שבזה תרויח ג"כ כמ"ש ומתלמידי יותר מכולם, והחגור אשר נתנה לכנעני, הוא בהנהגה בין טוב לרע שהוא ע"י החכמה שזה נמשל לחגור שאוזר את המתנים בגבורה, כן בחכמה יתגבר בעוז על היצר לעשות חיל וזאת נתנה לכנעני שילמדו אחרים ממעשיה בזה:

    רלב"ג

    סדין עשתה ותמכר וחגור. אשר עשתה נתנה לסוחר למוכרו לו כדי שיהיה לה הון לקנות בו ככל אשר תשאל נפשה:

25. (כה)עֹז־וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן

    מצודת דוד:עוז והדר. מלבושה חזק ודבר המתקיים ומהודר ביופי: ותשחק. כל ימיה תשמח על הכבוד שיהיה לה ביום מותה:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ליום אחרון. ביום מותה נפטרת בשם טוב:

    ותשחק. כל ימיה על יום מיתתה שיהא נכבד בשם טוב:

    מלבי"ם

    דרך המושכל

    עוז, בזה יהיה לה לבוש עז והדר ביום אחרון שתתלבש בהשכלותיה ומע"ט, ותשחק, ותשמח, כי זכות הרבים יהיה תלוי בה, ותקצר פרי מעשיהם המיוחסות לה, באשר היא היתה המלמדת להועיל והמאשרת רבים ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד:

    רלב"ג

    עוז והדר לבושה. הנה לבושה הוא עוז והדר ר"ל שישלם במדותיה היופי והתוקף להכניע תאוותיה הגופיות וזה ממה שישלם בשתנהג בדרכי התורה ותשחק ליום המות כדרך אנשי המעלה שלא יחרדו מן המות כי אין רצונם לחיות כי אם להשלי' השכל ואח' השלמו כמעט שיחפצו במות כי היא החיים להם:

    אבן עזרא

    עוז כאילו העוז וההדר לובשת.

    ליום אחרון לעת זקנתה תוכל לעמוד משחקת ואינה מפחדת מן החסרון, או לעולם הבא.

    חסד שהיא מוכנת לעשות חסד.

26. (כו)פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת־חֶסֶד עַל־לְשׁוֹנָהּ

    מצודת דוד:פיה פתחה. כל מאמריה המה בחכמה: ותורת חסד. לימוד של חסד על לשונה ר"ל מלמדת ומזרזת לעשות חסד עם הבריות:

    עוד פירושים על פסוק כו: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    דרך הפשוט

    פיה פתחה, ואז תפתח פיה ליום הדין ע"י חקי החכמה שהלכה בהם, ותורת חסד שהוא מה שעשתה חסד לפנים משורת הדין יהיה על לשונה, שזה יהיה לה למליץ ליום אחרון:

    דרך המושכל

    פיה, שאז תפתח פיה בחכמה מה שהיתה הולכת לפי חקי החכמה בדברים שבין טוב ורע, ותורת חסד על לשונה, מבואר אצלנו תמיד שהפה רומז על החכמה והלשון על הבינה, ע"י לשונה בדרכי הבינה נגלו לה תעלומות רבות בסתרי התורה, וזה נקרא תורת חסד, שהחסד כולל כל מה שיוצא מדרך הפשוט בשפע רב, כמו המרבה בדרכי החסידות יותר משורת הדין במעשים, והמפליג בתבונה בתעלומות סתרי התורה בעיון שזה נקרא תורת חסד:

    רלב"ג

    פיה פתחה בחכמה. כי ממנה ילקחו התחלותיה ונימוס החסד שעשה הש"י לנמצאות יתבאר על לשונה במה שיגיע אל החוש מזה הענין אשר הפליא הש"י חסדו ביצירותיו:

27. (כז)צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל

    מצודת דוד:צופיה. מבטת בהליכות אנשי ביתה ומיישרת דרכם בצניעות וביראת ה': ולחם עצלות. ר"ל לא תשהה באכילתה להתעכב בה זמן הרבה כדרך העצל אלא תמהר בה וחוזרת למלאכתה:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    צופיה. ענין הבטה כמו צופות רעים וטובים (לעיל טו):

    רש"י

    צופיה. היא בביתה נותנת לב על צורכי בני ביתה איך ינהגו באמת וצניעות:

    מלבי"ם

    דרך הפשוט

    (כז-כח) צופיה, במה שהיתה אשת חיל לצורך החזקת ביתה ומה שהיתה צופיה ומשגחת על הליכות והנהגת ביתה ושלא תאכל לחם עצלות, והיה הזריזות שלה לברכה לבד לאכול לחם, ע"ז לא יהללוה בשערי בת רבים, רק קמו בניה ויאשרוה, ולא תהולל רק מבניה ובעלה לבד, לא מאחרים, כי.

    דרך המושכל

    צופיה, יש נפשות שאינם עוסקות רק להשלים א"ע והם לא יאושרו מאחרים אבל הנפשות שהושפע עליהן שפע רב עד שתזכינה גם את הדור והדורות הבאים כמו הנביאים ואנשי הרוח וגדולי הדור והצדיקים בתורתם ובמעשיהם הטובים הם יאושרו לדור דור, וז"ש הנפש אשר ענינה רק צופיה הליכות ביתה שתעיין רק על עניניה לבד, ולא תאכל לחם עצלות והיא זריזה בעיון ובמעשה רק להשלים א"ע, היא לא תהולל בשערי בת רבים, רק.

    רלב"ג

    צופיה. תמיד היא צופיה ומבטת ההליכות והדרכים אשר יובילוה אל ביתה אשר תתחבר בו אל השכל להשפיע לו מהחוש המצטרך לו בחקירות ולא תאכל מזון העצל שהוא חסר התיקון אך כל מה שתקנה מאלו הצורות הדמיוניות יהיה שלם התיקון להביט אל השכל הנה האשה אשר כה משפטה תשובח מצד כחות הנפש ומצד השכל:

    אבן עזרא

    עצלות אשת עצלות.

28. (כח)קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ

    מצודת דוד:קמו. בעבור כ"ז קמו בניה ובעלה ומשבחים ומהללים אותה:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קמו. ענין התעוררות לדבר מה כמו קום נא שבה (ראשית כז):

    ויאשרוה. ענין שבח והלול כמו אשרי האיש (תהלים א):

    מלבי"ם

    דרך המושכל

    קמו בניה ויאשרוה נגד מה שזריזה במע"ט יאשרוה תולדותיה שהם מעשיה הטובים שהם בניה, וכן כחות הנפש המקבלת שכר המעשים שהם בני הנפש הכוללת, ונגד מה שהשתדלה בעיון והשגת האמתיות רק בעלה יהללה, שהוא השכל שהוא בעל האשת חיל המליציית, הוא יהלל אותה על שלא השביתה אותו מן הלימוד והעיון:

    אבן עזרא

    קמו בבקר בניה כי לא יכבה בלילה נרה.

    ויהללוה זה המהלל שיאמרו לה רבות בנות עשו חיל - קנו חיל.

    עלית כמו: ותעל אחד מגוריה, כלומר גדלה על כלנה.

29. (כט)רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל־כֻּלָּנָה

    מצודת דוד:רבות. וכה יאמרו הן אמת יש הרבה בנות אשר קנו וכנסו הון רב במעשה ידיהן אבל את גדלת לעלות על כולהן:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    עשו. עניינו קנין וכניסה כמו ואת הנפש אשר עשו בחרן (ראשית יב):

    חיל. עושר:

    עלית. מלשון עליון:

    רש"י

    רבות בנות. כך מאשרין אותה בעלה ובניה:

    מלבי"ם

    דרך הפשוט

    (כט-לא) רבות בנות עשו חיל בענין זה, לאסוף הון וחיל לביתם, אבל במה שאת עלית כולנה, במה שאצלך היה החן שקר והיופי הבל לא התהללת בחן ויופי, רק תתהלל במה שהיית אשה יראת ה', ע"ז תנו לה מפרי ידיה, ע"ז תקבל פירות מעשיה בעולם הגמול. וע"ז לא בעלה לבד יהללה רק יהללוה בשערים מעשיה:

    דרך המושכל

    (כט-לא) רבות בנות עשו חיל, נפשות כאלה היו רבות שהשלימו א"ע, אבל את עלית על כולנה עד ששקר החן, שהנפשות הקודמות שהשיגו חן ויופי על שכלם ומע"ט, הם שקר והבל לנגדך, כי את תתהלל במה שאת אשה יראת ה' וע"י יראת ה' זכית לרוח הקודש ולהצדיק רבים (כמ"ש חז"ל שקר החן זה דורו של משה וכו' וכדומה כמה דרשות, על הנפשות שעלו במעלה על דורות הקודמים ביתר שאת ע"י יראת ה' שקננה בלבם), ולכן תנו לה מפרי ידיה ותקבל שכר גדול על ידי זכות הרבים. ויהללוה בשערים מעשיה וישאר שמה לברכה ולתפארת בשערי החכמה והצדקה ובשערי בת רבים:

    רלב"ג

    רבות בנות. ויאמרו כי רבות בנות עשו חיל אך את עלית על כלנה:

30. (ל)שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת־יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל

    מצודת דוד:שקר החן. חן האשה ויפיה הם שקר והבל ר"ל אין בהם תועלת רב עד להלל את האשה באלה אבל אשה יראת ה' היא הראויה להללה בזה:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שקר. והבל עניינם דבר שאין בו ממש:

    תתהלל. מלשון הלול ושבח:

    רש"י

    שקר החן. אשת החן ויופי אין מהללין אותה אלא הכל הבל ושקר אבל אשה יראת ה' היא לבד תתהלל:

    רלב"ג

    שקר החן. אשר במה שתכין אל השכל פעמים יביא זה לטעות בדרושים העמוקים אשר לא תחובר להם יראת ה':

    אבן עזרא

    שקר החן גם זה הפסוק מהלל בניה הוא שהם אומרים לשקר אשת החן והבל הוא היופי.

31. (לא)תְּנוּ־לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ

    מצודת דוד:תנו לה. לזאת תנו לה מפרי ידיה ר"ל שלמו לה גמול מעשיה להללה ולשבחה: ויהללוה וגו'. ר"ל כשרון מעשיה יהללו אותה בשערים מקום מושב החשובים ואין א"כ מהצורך לפרסם שבחה כי מעשיה הם המעידים עליה והם המהללים אותה: וכל הענין אמורה גם למשל על הנפש המשכלת שהיא עוזרת לבעליה כאשה לבעלה: [י] אשת חיל מי ימצא. מי הוא המוצא נפש משכלת על שלימותה לדעת ולהבין מעצמו כל דבר חכמה והשכל וכאומר הלא זה קשה במציאות אבל נמצא און ותחבולה לדעת הכל והיא על כי מכירה פעולתה רחוקה היא משכר הפנינים ואין לה ערך ודמיון עמה כי מוכר הפנינים יקח המחיר והמה יוצאים מתחת ידו אבל המלמד חכמה לזולת במחיר למוד חכמה אחרת נשארו שתיהן ביד כל אחד ואחד א"כ בעל נפש יוכל להשכיל בזה חכמות מרובות: [יא] בטח. הבעל נפש משכלת יבטח בה ולא יחסר מלשלול שלל החכמות מן הזולת כי יש מה ללמוד תמורתן: [יב] גמלתהו. הנפש המשכלת תדריך בעליה בנתיב ישר לטוב לו ולא תשיאו ללכת ארחות עקלקלות לרע לו וכל הימים לא יארע לו תקלה על ידה: [יג] דרשה. הן תשכיל לחקור מצפוני טעמי המצות שהשטן משיב עליהם כלבישת שעטנז צמר ופשתים יחדיו והדומים ועם כי לא השכילה עד התכלית עכ"ז תעשם בחפצה מבלי התרשלות: [יד] היתה. תשכיל דברים עיונים קשי ההבנה ע"פ הצעות מרובות וראיות מחולפות כספינה הזאת המביאה סחורה מארץ מרחק: [טו] ותקם. עודנה נבוכה ומשוטטת בדבר המחקר עוד חשכו נגוהות ההיקש וזהרי ההשכלה תמצא אז בדרך עיונה דברים מושכלים בחכמות אחרות: [טז] זממה. כל מה שתכסוף להשכיל תשכיל ותשיג ותתחכם עוד להבין דבר מתוך דבר ועושה עוד ציצים ופרחים: [יז] חגרה. זריזה היא ומשתדלת מאוד לחקור ולהעמיק בדברים מושכלים: [יח] טעמה. כאשר תחל לחקור במושכלות ותמצא מוצא הדבר אז לא תרפה ידיה ולא תשקוט עד תבוא אל התכלית ולא יעצרנה עומק המושג כי תתחכם להאיר המאפל לצרף וללבן: [יט] ידיה. כשתחלש כח העיוני תטייל בדברים קלי העיון: [כ] כפה. תמתיק אמריה במליצה נאותה להכניס חכמה והשכל בלבות חלושי הדעת ודלי התבונה: [כא] לא. אינה מתפחדת מרוע המקרים ומהצרות המתרגשות כי הזכות והמעש"ט שבידה המה לה למגן ומחסה: [כב] מרבדים. על כי הרבתה מעשים ישרים ונכוחים תתעדן בדשן בעולם הגמול: [כג] נודע. בעל נפש היתה נודע הוא בשערי גן עדן ולא יגיפו הדלתות מפניו אף הוא נודע בשבתו בחברת ישיבה של מעלה כי יכינו לו מקום שבת בראש: [כד] סדין. חקרה והשכילה מדעתה דברים נפלאים ומאורה תשפיע להניק לזולת במחיר מושכלות אחרות: [כה] עוז. מעשה המצות עשתה במיטב הענין ובכוונה רצויה לכן עוד היותה על האדמה תשמח בזכרה עת הפרדה מן הגוף כי תבטח במפעלה לשוב אל מקור הקודש אשר ממנו נחצבה: [כו] פיה. אין עסקה כ"א השתדלות החכמה ותשפיע לזולת אף בחסד בלי תשלום גמול אם לא מצאה ידו די חכמה לתתה לה תמורת חכמתה: [כז] צופיה. בכל עת מבטת ומעלת על זכרונה הליכות עולם כי שם ביתה האמתי הנצחי לזאת לא תתעצל בשקידת החכמה עודה בארץ: [כח] קמו. המלאכים שבראה בקיום המצות ובעלה אדון כל הנשמות כולם כאחד מהללים ומפארים אותה: [כט] רבות. הן אמת אשר בכל החכמות למיניהם ימצא בהם דברים טובים אבל תועלת חכמת התורה גברה על כולן: [ל] שקר. העיונים הדקים והתחכמות החקירות הנמצאות בשאר החכמות אין תועלתן רב מול חכמת התורה כי כמוהם כאין נגדה: [לא] תנו. אל הנפש המשכלת בחכמת התורה יש שכר בעמלה והיא המלמדת מעשים הגונים לא כן שאר החכמות כולן לכן היא העולה על כולנה:

    עוד פירושים על פסוק לא: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    מעשיה. כשרון מעשיה מעיד עליה להללה בשער העיר כל יוצא ובא זו המליצה שפירשתי, אבל לפי המשל על התורה ולומדיה הפרשה מתבארת:

    אשת חיל. היא התורה:

    מי ימצא. אשרי הזוכה למצוא אותה:

    מפנינים. מרגליות:

    ושלל לא יחסר. אוכל פירות בעוה"ז ובעוה"ב:

    דרשה צמר ופשתים. לפי שהמשילה לאשה דבר לפי המליצה כצרכי מלאכת הנשים, והמשל כך הוא, דורשת התורה מקרא משנה מדרש ומחזרת אחריהם שהם צרכי התלמידים:

    היתה כאניות סוחר. מביאה היא ללומדיה ברכה ומזון:

    ותקם בעוד לילה. משכימים באשמורת:

    ותתן טרף לביתה. שונה הרב לתלמידים החוק הקצוב להם:

    זממה שדה. זממה בזמם וברסן את עשו איש שדה:

    ותקחהו. מן העולם להאבידו:

    מפרי מעשיה נטעה כרם. ישראל לקיימם לחיי העה"ב:

    טעמה. דבורה:

    לא יכבה בלילה נרה. בליל כתיב חסר ה' בליל שמורים שנגפו המצריים האירה לישראל והגינה עליהם:

    בכישור. בכשרון מעשיה:

    תמכו פלך. משען ומשענה כמו (שמואל ב ג) מחזיק בפלך:

    כפה פרשה. למי שמשים עצמו עליה כעני בו היא מתקיימת:

    לא תירא לביתה משלג. שדנין בו הרשעים מאש לשלג:

    לבוש שנים. ברית דם מילה, ד"א מלובשים בכפל נתן תתן (דברים ט״ו:י״ד) פתוח תפתח (שם) העניק תעניק (שם) כל אלו מצילין אותן משלג גיהנם, כך הוא נדרש בתנחומה:

    סדין עשתה. לבוש תפארת נותנת לחכמים:

    וחגור נתנה לכנעני. (ס"א) (למי) לפי שהוא חגור בסחורתה נותנה אזור למתניהם:

    ליום אחרון. אין להם להתעצב ממדת הדין כי ינצלו ממנו וכל ימי חייהם ישחקו ליום הדין, מי שאינו צריך לדאג נופל בדבר לשון צחוק כמו (איוב יא) וישחק לרעש כידון:

    צופיה הליכות ביתה. התורה מלמדתם דרך הטוב לפרוש מעבירה:

    קמו בניה. התלמידים:

    בעלה. הקב"ה:

    שקר החן. שב על כל הע"ג:

    והבל. גדולתן ויופין:

    תנו לה. לעתיד לבא:

    מפרי ידיה. תפארת וגדולה עוז פאר וממשלה:

    רלב"ג

    תנו לה. הנה לאשה אשר כזאת יותן מפרי ידיה כי ימשך מההשגחה הדבקה בסבתה בשכל טוב לא גם בדברים הגופיים כמו שביארנו בד' מספר מלחמות ה' ויהללוה מעשיה בשערים ששם יסופר נועם מדותיה וטוב מוסרה ויראתה מהש"י והנה התועלת בזה המאמ' לפי הנמשל מבואר ובו תועלת עוד לפי המשל להיישיר האשה שתשתדל בעבודת בעלה ובתיקון ביתה בזה האופן:

    אבן עזרא

    תנו הבעל אומר לבניו: תנו לה מפרי ידיה עד שיהללוה המהללים על מעשיה, או מעשיה הם יהללוה, והנתינה בדבור כענין: תנו לה' אלהיכם כבוד. נשלם ספר משלי: