מה אומרים אחרי שמונה עשרה – אלוקי נצור?

המקור

הגמרא (ברכות יז ע״א) מביאה תפילות שאמוראים היו אומרים אחרי תפילתם, ובהן: ״מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי: אלוקי, נצור לשוני מרע ושפתותיי מדבר מרמה...״. נוסח זה נקבע בכל הסידורים.

יהיו לרצון

השולחן ערוך (או״ח קכב, ב): ״אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון, אלא אחר סיום שמונה עשרה מיד יאמר יהיו לרצון, ואם בא לחזור ולאומרו פעם אחרת אחר התחנונים – הרשות בידו״. לכן אומרים ״יהיו לרצון״ פעמיים: אחרי ״שים שלום״ ובסוף ״אלוקי נצור״.

לענות קדיש וקדושה

בסעיף א: בין סוף שמונה עשרה ל״יהיו לרצון״ הראשון אין מפסיקים לענות קדיש וקדושה, כי ״יהיו לרצון מכלל התפילה הוא״. אבל אחרי ״יהיו לרצון״ – באמצע ״אלוקי נצור״ – מותר לענות.

עשה למען

בסעיף ג: ״הרגיל לומר ארבעה דברים אלו – זוכה ומקבל פני שכינה: עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך״.

הפסוק לשמו

נוהגים לומר לפני ״יהיו לרצון״ האחרון פסוק מן התנ״ך שמתחיל באות הראשונה של שמו ומסתיים באות האחרונה. זה מנהג מאוחר שמובא באחרונים ובסידורים, ונאמר עליו שהוא סגולה לזכור את השם. אין זה חובה.

בקשות אישיות

כאן המקום הטבעי להוסיף תפילה במילים אישיות, בכל שפה ובאורך הרצוי. ראו בקשות אישיות בשמונה עשרה ושלוש פסיעות.