האם מותר לומר ״חס וחלילה״?

המקור

הגמרא (ברכות יט, א; ברכות ס, א) אומרת: ״לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן״, ומביאה את הפסוק ״כמעט כסדום היינו״ – הנביא השווה את ישראל לסדום, ומיד אחר כך נאמר ״שמעו דבר ה׳ קציני סדום״. הדיבור עצמו יכול ״לפתוח פתח״ לרעה.

המשמעות

״חס״ פירושו ״ירחם״, ו״חלילה״ – ״רחוק הדבר״. כשאומרים ״אם חס וחלילה יקרה משהו״, מבקשים מה׳ שירחם וירחיק את הרעה.

בדיבור יומיומי

המנהג להוסיף ״חס וחלילה״, ״לא עלינו״ או ״לא תדע״ כשמדברים על מחלה, אסון או מוות. כמו כן מוסיפים ״בלי עין הרע״ כשמשבחים, ו״בעזרת השם״ כשמתכננים.

לא אמונה טפלה

אין בזה כוח קסם. המטרה היא להזכיר לעצמנו שהכול בידי שמיים, ולהימנע מדיבור שלילי. ״מוות וחיים ביד לשון״ – הדיבור מעצב את המחשבה.

ראו גם

בסייעתא דשמיא · קללות.

בכתב

גם בכתב נוהגים להוסיף ״חו״ח״ (חס וחלילה) או ״ח״ו״ (חס ושלום) כשכותבים על אפשרות רעה. המנהג מבטא רגישות: כשמדברים על חולה, על סכנה או על אסון – לא מדברים בקלות, אלא מתוך תפילה שהדבר לא יקרה. זו דרך דיבור שמחנכת גם את השומעים, ובמיוחד ילדים, ליחס של כבוד לחיים ולבורא.