מה זה מצוות עשה שהזמן גרמן?

ההגדרה

״מצות עשה שהזמן גרמא״ – מצווה שהזמן ״גורם״ לה: היא חלה רק בזמן מסוים. המשנה (קידושין כט, א) מביאה את הכלל, והגמרא שם מונה דוגמאות: ״סוכה ולולב ושופר וציצית ותפילין״. ציצית – ביום ולא בלילה; תפילין – בחול ולא בשבת וחג; סוכה – בחג הסוכות.

ומה לא

מצוות שחלות בכל זמן – כמו מזוזה, ברכת המזון, צדקה – אינן ״שהזמן גרמן״, ונשים חייבות בהן. גם תפילה נחשבת לרוב הפוסקים מצווה שאינה תלויה בזמן במהותה, ולכן נשים חייבות בה.

יוצאי הדופן

יש מצוות שהזמן גרמן ונשים חייבות בהן: קידוש בשבת – כי ״כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה״; מצה בליל פסח – כי נקשרה לאיסור חמץ; שמחת יום טוב; ובמצוות דרבנן – נר חנוכה, מגילה וארבע כוסות, ״שאף הן היו באותו הנס״. מנגד יש מצוות שאינן תלויות בזמן ונשים פטורות מהן, כמו תלמוד תורה ופרו ורבו – ולמדו זאת מפסוקים אחרים.

אם נשים מקיימות

נשים יכולות לקיים מצוות שהזמן גרמן מרצונן, ויש להן שכר. בשאלת הברכה – הרמ״א (או״ח תקפט, ו) כותב ״והמנהג שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא״, ומרן השולחן ערוך סובר שאינן מברכות. על כך בשאלה נפרדת.

הטעם

נאמרו בזה טעמים רבים – מצד עול הבית, ומצד מעלה רוחנית שאינה צריכה זמנים קבועים. העיקר הוא שזו גזרת הכתוב.