האם מותר לדבר בזמן הנחת התפילין?

בין יד לראש

הגמרא (מנחות לו ע״א) אומרת: ״סח בין תפילה לתפילה – עבירה היא בידו, וחוזר עליה מערכי המלחמה״. השולחן ערוך (או״ח כה, ט) פוסק: ״אסור להפסיק בדיבור בין תפילה של יד לתפילה של ראש, ואם הפסיק – מברך על של ראש ׳על מצוות תפילין׳״.

מה מותר

השולחן ערוך (כה, י) מוסיף: ״אם סח לצורך תפילין – אינו חוזר ומברך״. ואם שמע קדיש או קדושה בין של יד לשל ראש – לא יפסיק לענות, אלא ישתוק, ישמע ויכוון. ויש מן הפוסקים שהתירו לענות ״אמן יהא שמיה רבה״.

לפי המנהגים

האשכנזים נוהגים לברך שתי ברכות – ״להניח תפילין״ על של יד ו״על מצוות תפילין״ על של ראש. הספרדים מברכים ברכה אחת – ״להניח תפילין״ – על שתיהן. לכן ספרדי שדיבר ביניהן – מברך על של ראש ״על מצוות תפילין״; ואשכנזי שדיבר – לפי הרמ״א חוזר ומברך על של ראש את שתי הברכות. ראו ברכות התפילין.

כשהתפילין עליו

השולחן ערוך (או״ח מד, א) ומ מבאר את קדושת התפילין: אסור להסיח את הדעת מהן, לדבר דברי שחוק וקלות ראש, או לישון בהן. ״חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה שנזכר בהן״. דברים הכרחיים – מותר לדבר.

ראו איך מניחים תפילין. הרמב״ם מביא את הדינים בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד, והקיצור בסימן י.