האם מותר לחתום על חוזה שבו סכסוכים יידונו בבית משפט?

איסור ערכאות

השולחן ערוך (חו״מ כו, א) קובע: ״אסור לדון בפני דייני עכו״ם ובערכאות שלהם, אפילו בדין שדנים בדיני ישראל, ואפילו נתרצו שני בעלי דינים לדון בפניהם״. הפוסקים כתבו שהאיסור חל גם על בתי משפט אזרחיים שאינם דנים לפי דין תורה. זהו איסור חמור, שנועד לשמור על מעמד התורה כמערכת המשפט של עם ישראל.

התחייבות מראש

בסעיף ג (חו״מ כו, ג) נאמר: ״המקבל עליו בקניין לידון עם חבירו לפני עכו״ם – אינו כלום, ואסור לידון בפניהם״. כלומר, סעיף בחוזה שמחייב לפנות לבית משפט אינו מתיר את ההתדיינות שם מבחינה הלכתית.

מה עדיף לכתוב

הפתרון הטוב הוא לכלול בחוזה ״סעיף בוררות״ לבית דין לממונות או לבורר שדן לפי דין תורה ו״לפי כללי הצדק״. הסכם בוררות כזה מוכר בחוק במדינת ישראל, ופסק הבורר ניתן לאכיפה. בתי דין רבים מספקים נוסח מוכן לחוזים, הסכמי שכירות והסכמי עבודה.

כשאין ברירה

לפעמים הצד השני – בנק, חברה גדולה, רשות – אינו מסכים לשנות את החוזה. במקרים כאלה פוסקים רבים כתבו שאפשר לחתום, כי אין ברירה, ובשעת סכסוך מנסים קודם לתבוע בבית דין. השולחן ערוך (חו״מ כו, ב) מתיר לפנות לערכאות רק כשהצד השני ״אלם״ ומסרב להתדיין בדין תורה, ואחרי נטילת רשות מבית הדין. הפרטים דורשים שאלת רב.

מול גוי

כשהצד השני אינו יהודי, הדין שונה, ובמקרים רבים מותר להתדיין בבית משפט. ראו דינא דמלכותא דינא.