האם מותר להלוות בריבית למחלל שבת?

הדין במומר

השולחן ערוך (יו״ד קנט, ב) פוסק: ״מומר – מותר להלוותו ברבית, ואסור ללוות ממנו ברבית״. הטעם: התורה אסרה ריבית ל״אחיך״, ומי שיצא מכלל הדת אינו נוהג ״כאחיך״. אבל הרמ״א שם מוסיף: ״ויש מחמירין אף במומר להלוותו… וטוב להחמיר אם אפשר להשמט ממנו״.

מי נחשב ״מומר״

הדין הזה נאמר על מי שעזב את הדת במודע – המיר דתו, או מחלל שבת בפרהסיה מתוך כפירה ומרד. הוא אינו נאמר על יהודי שגדל בבית שאינו שומר מצוות ולא למד מעולם מה התורה דורשת.

״תינוק שנשבה״

הרמב״ם (הלכות ממרים ג, ג) מבחין בין מי שכפר בתורה שבעל פה מדעתו, לבין ״בני התועים האלה ובני בניהם, שהדיחו אותם אבותם… הרי הם כתינוק שנשבה לבין הגויים… שאינו זריז לאחוז בדרכי המצוות, שהרי הוא כאנוס״. רוב פוסקי זמננו החילו את הדין הזה על ציבור היהודים שאינם שומרים מצוות היום: הם אינם ״מומרים״, אלא יהודים שלא זכו לחינוך, ודינם כישראל לכל דבר.

לכן להלכה

מי שמלווה לחבר, לשכן או לבן משפחה שאינו שומר מצוות – אסור לו לקחת ריבית, כמו מכל יהודי. ומי שלווה ממנו – גם הוא אסור לשלם ריבית. אם רוצים שיהיה רווח בהלוואה, חותמים על ״היתר עסקא״, שהופך את ההלוואה להשקעה.

ובעסקים

בעסקה עם חברה או בנק שבעלי המניות שלהם אינם שומרים מצוות – הדין זהה: היתר עסקא הוא הפתרון. בבנקים בישראל יש היתר עסקא כללי.

הטעם

איסור ריבית נועד לבנות חברה של ״וחי אחיך עמך״ – עזרה הדדית בלי ניצול. יהודי שאינו שומר מצוות הוא אח לכל דבר, ומגיע לו אותו יחס.