האם מותר לקרוא להורים בשמם?

הדין

השולחן ערוך (יו״ד רמ, ב) מונה בין דיני מורא אב ואם: ״ולא יקראנו בשמו, לא בחייו ולא במותו, אלא אומר: אבא מרי״. קריאה בשם הפרטי, כמו לחבר, מורידה את היחס המיוחד של יראה וכבוד שהתורה ציוותה, ולכן היא אסורה – גם אם ההורים עצמם אינם מקפידים, לפי רוב הפוסקים.

כשצריך להזכיר את השם

כשמישהו שואל ״מה שם אביך?״ – אפשר לענות, אבל בדרך של כבוד: ״אבי מורי, פלוני״. כך גם בעלייה לתורה, שבה קוראים לאדם ״פלוני בן פלוני״ – אין בזה חשש, כי זו קריאה לצורך ולא בדרך של זלזול. אחרי פטירה, בתוך שנים עשר חודש אומרים ״הריני כפרת משכבו״, ואחר כך ״זכרונו לברכה״.

שם שזהה לשם ההורים

השולחן ערוך שם ממשיך: אם יש אדם אחר ששמו כשם האב – אם השם נפלא ונדיר, אסור לקרוא לו בשמו בפני האב; אם השם נפוץ – מותר לקרוא לו בשמו, ואין בזה כבוד אב. לכן מי שחבר שלו או אחיו נקרא בשם כמו אביו – אינו צריך לשנות את השם בדרך כלל.

בימינו

יש בתים שבהם הילדים רגילים לקרוא להורים בשמם, לעיתים כמנהג מודרני או בגלל משפחה מעורבת. מי שמתחזק ורוצה לשנות – יכול להסביר להוריו בעדינות שזה ענין של כבוד ולא ריחוק. מותר גם לקרוא בכינוי חיבה, ובלבד שיש בו כבוד.