מורא אב ואם – מה אסור לעשות כלפי ההורים?

כבוד ומורא – שתי מצוות

התורה ציוותה פעמיים: ״כבד את אביך ואת אמך״ ו״איש אמו ואביו תיראו״. הרמב״ם (הלכות ממרים ו, ב) מציין שבכבוד הקדים הכתוב את האב ובמורא את האם, ללמד ששניהם שווים בשתי המצוות. כבוד הוא מה שעושים; מורא הוא מה שנמנעים ממנו – יחס של יראת כבוד, שלא מקטין את מעמד ההורה.

מה כולל המורא

לגבי השם, השולחן ערוך (יו״ד רמ, ב) מוסיף: אם יש לאדם אחר שם זהה לשם ההורה, והשם נדיר, לא קוראים גם לאחר בשם זה בפני ההורה. ובשם נפוץ – הרמ״א מתיר לקרוא לאחרים בשמם שלא בפני ההורה.

• לא לעמוד במקום הקבוע של ההורה – למשל מקומו בבית הכנסת או בין חבריו.
• לא לשבת במקום הקבוע שלו בבית – למשל הכיסא שלו בראש השולחן.
• לא לסתור את דבריו, ולא ״להכריע״ אותם בוויכוח שלו עם אחרים – אפילו לא לומר ״נראים דברי אבא״, כי גם זה נשמע כמו שיפוט.
• לא לקרוא לו בשמו הפרטי, לא בחייו ולא אחרי מותו, אלא ״אבא״ או ״אמא״.

כשההורה טועה

מורא אינו מחייב לשתוק על כל דבר. השולחן ערוך (יו״ד רמ, יא) מלמד את הדרך: אם ראה את אביו עובר על דבר תורה, לא יאמר לו ״עברת על דברי תורה״, אלא ״אבא, כתוב בתורה כך וכך״ – כאילו הוא שואל, ולא מזהיר. כך ההורה יבין בעצמו ולא יתבייש.

גם בוויכוח רגיל אפשר לחלוק בכבוד: לשאול, להציע, להסביר – בלי לומר ״אתה טועה״ ובלי לבייש בפני אחרים.

עד היכן המורא

הגמרא והשולחן ערוך (יו״ד רמ, ג) מביאים דוגמה קיצונית: גם אם ההורה ביזה את בנו ברבים, הבן לא יכלים אותו בחזרה. זו דוגמה שמלמדת על עוצמת המצווה, ולא הוראה לסבול כל דבר – לשאלות של פגיעה וגבולות ראו עד היכן כיבוד אב ואם.

קיצור שולחן ערוך (קמג, יד) מזכיר את חומרת הצד ההפוך: המבזה את הוריו, אפילו בדיבור או ברמז, נכלל ב״ארור מקלה אביו ואמו״ (דברים כז, טז).

מורא בפועל

1. להשאיר להורה את מקומו הקבוע בשולחן, גם כשאתם המארחים.
2. בוויכוח משפחתי – לא ״לשפוט״ בין ההורה לאחר.
3. לפנות להורה בתואר – ״אבא״, ״אמא״ – ולא בשם הפרטי.
4. להעיר להורה בשאלה ובשקט, ולא בפני אחרים.

טעויות נפוצות

• לחשוב שהמורא אומר שאסור להביע דעה שונה מההורה. אפשר – בדרך מכבדת.
• לשבת בכיסא הקבוע של ההורה ״כי הוא לא כאן עכשיו״, כשזה מקומו המיוחד.
• לומר ״אבא צודק״ בוויכוח שלו – גם זה הכרעה.
• להפסיק לומר ״אבא״ ולקרוא להורה בשמו אחרי פטירתו.