מי משלם על הטיפול בהורים מבוגרים?

משל אב

הגמרא (קידושין לב, א) שואלת: כיבוד אב ואם – ״משל מי?״, ומסיקה ״משל אב״. כך פוסק השולחן ערוך (יו״ד רמ, ה): ״זה שמאכילו ומשקהו – משל אב ואם, אם יש לו״. הבן חייב לטרוח ולשרת בגופו – לקנות, לבשל, ללוות לרופא – אבל ההוצאה הכספית היא מכספי ההורים.

כשאין להורים

השולחן ערוך שם ממשיך: ״ואם אין לאב ויש לבן – כופין אותו וזן אביו כפי מה שהוא יכול״. הרמ״א מביא שיש אומרים שאינו חייב לתת לו יותר ממה שחייב לתת לצדקה, ולכן יכול לשלם מכספי מעשר שלו; ״ומכל מקום אם ידו משגת – תבוא מארה למי שמפרנס אביו מצדקה״. כלומר, מי שיש לו – ייתן מכספו הפרטי בלב שלם.

כמה ילדים

כשיש כמה אחים, החיוב מוטל על כולם, וכל אחד כפי יכולתו. הפוסקים כתבו שאין לחלק בשווה בדיוק אם יש פער גדול ביכולות. כדאי לשבת יחד, לעשות חשבון גלוי ולהחליט – לפעמים אח אחד נותן יותר כסף, ואח אחר נותן יותר זמן. מחלוקת בין אחים על הוצאות ההורים היא צער גדול להורים עצמם, ולכן שומרים על שלום.

בפועל

בימינו יש גם קצבאות, ביטוח סיעודי וזכויות מהמדינה; מנצלים אותן, וכשחסר – הילדים משלימים. בשאלות מסובכות – כמו ירושה עתידית או בית שנמכר לצורך הטיפול – כדאי להתייעץ עם רב ועם איש מקצוע.