האם מותר לבן להעיד או לשפוט נגד אביו?

פסול קרובים

הגמרא (סנהדרין כז, ב) לומדת מהפסוק ״לא יומתו אבות על בנים״ (דברים כד, טז): ״לא יומתו אבות על בנים – בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות – בעדות אבות״. כלומר, אב ובן פסולים להעיד זה על זה. השולחן ערוך (חו״מ לג, ב) מפרט את הקרובים הפסולים, וכותב ש״אב ובנו – ראשון בראשון״.

גם לטובה

הפסול חל בין לזכות ובין לחובה: בן לא יכול להעיד לטובת אביו, ולא לרעתו. זו גזירת הכתוב, ולא חשד שהבן ישקר. לכן גם משה ואהרן, אילו היו מעידים יחד – לא היו מתקבלים כשני עדים.

דיין

השולחן ערוך (חו״מ ז, ט) פוסק: ״כל הפסולים מחמת קורבה או מחמת עבירה – פסולים לדון״. לכן בן אינו יכול לשבת בדין שאביו הוא בעל דין בו.

בבית משפט אזרחי

בבית משפט של המדינה, החוק קובע את כללי העדות, וקרוב משפחה יכול להיות מוזמן להעיד. כאן עולות שאלות של כיבוד אב (״לא יבזהו״), של חובת העדות ושל מניעת עוול לאחרים. אין כאן תשובה אחת: כשאביו פגע באחרים, ההלכה אינה מתירה לבן לסייע בהסתרת העוול; ומנגד הבן צריך להיזהר בכבוד אביו. בכל מקרה כזה – יש לשאול רב.

ומה עם שאר הקרובים

הפסול חל גם על אחים, בני דודים, גיסים וחתנים, לפי פרטים שנמנו בשולחן ערוך שם. כולם כשרים להעיד לאחרים, רק לא זה על זה.