האם גר יכול להיות רב, דיין או שליח ציבור?

שליח ציבור

השולחן ערוך (או״ח נג, יט) כותב: ״יש מונעים גר מלהיות שליח ציבור – ונדחו דבריהם״. כלומר, גר כשר להיות חזן, לומר ״אלהינו ואלהי אבותינו״ ולהוציא את הציבור ידי חובה, כמו כל אדם מישראל.

רב ומורה הוראה

אין שום מניעה שגר יהיה תלמיד חכם, ילמד תורה ויורה הלכה. חז״ל מונים בין גדולי התורה צאצאי גרים ואף גרים עצמם – שמעיה ואבטליון, רבי עקיבא, אונקלוס הגר. גדולתו של אדם בתורה תלויה בלימודו ובמידותיו, ולא בייחוסו.

דיין

לגבי דיינות יש הגבלה. השולחן ערוך (חו״מ ז, א) פוסק: ״בית דין של שלשה שהיה אחד מהם גר – הרי זה פסול לדון לישראל, אלא אם כן היתה אמו מישראל, וגר דן את חבירו הגר אף על פי שאין אמו מישראל״. וכך ביו״ד (רסט, יא), שם נוסף שלחליצה צריך שיהיו אביו ואמו מישראל. מקור ההגבלה בפסוק ״מקרב אחיך תשים עליך מלך״ – מינוי של שררה על הציבור.

מינויים ציבוריים

מאותו פסוק למדו חז״ל שאין ממנים גר לתפקיד של שררה על הציבור. יש פוסקים שהקלו בתפקידים שאינם שררה, או כשהציבור בוחר בו מרצונו. במציאות, גרים רבים משמשים ברבנות, בהוראה ובחינוך, ומוערכים מאוד בקהילותיהם.

״ואהבתם את הגר״

כל ההגבלות האלה מעטות, ואינן פוגעות בכבודו של הגר. התורה מצווה לאהוב את הגר ולא להונות אותו – גם לא בדברים. ראו למה התורה מצווה לאהוב את הגר.