האם מותר להתפלל על דבר שכבר נקבע?

תפילת שוא

המשנה בברכות (נד, א) אומרת: ״הצועק לשעבר – הרי זו תפילת שוא. היתה אשתו מעוברת ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר – הרי זו תפילת שוא״. ובגמרא (ס, א) נאמר עוד דוגמה: השומע קול צווחה בעיר ואומר ״יהי רצון שלא יהיו אלו בני ביתי״ – תפילת שוא, שהרי מה שקרה כבר קרה. התפילה אינה כלי לשנות את העבר.

מה שעדיין לא ידוע

יש מן האחרונים שדנו במי שעשה בדיקה רפואית ומחכה לתוצאות, או בתלמיד שכתב מבחן ומחכה לציון: האם התפילה ״שהתוצאה תהיה טובה״ היא תפילת שוא? רבים כתבו שראוי לנסח את התפילה כלפי העתיד – שה׳ ישלח רפואה, שיהיה טוב מכאן והלאה, שיהיה כוח להתמודד – ולא כבקשה לשנות דבר שכבר נקבע. ויש שהקלו בזה בתפילה כללית מתוך צער. בכל מקרה, אין איסור לפנות לה׳ בלב שבור ולבקש רחמים.

צעקה אחרי גזר דין

לעומת זאת, על העתיד – גם כשנראה שהדבר כבר ״נגזר״ – מתפללים. הגמרא בראש השנה (טז, א; יח, א) מביאה את דברי רבי יצחק: ״יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין״, ובמקום אחר (טז, ב): ״ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם: צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה״. גזירה עליונה אינה סוגרת את הדלת לתפילה ולתשובה. ראו האם תפילה משנה גזירה.

לסיכום

ההבחנה היא בין עבר להווה ועתיד: מה שכבר התרחש בעולם – מקבלים באמונה ומבקשים כוח וישועה מכאן והלאה; ומה שעוד לא התרחש – מתפללים עליו בכל לב, גם כשהסיכויים נראים קשים.