האם מותר להאמין באסטרולוגיה ובמזלות?

השולחן ערוך

השולחן ערוך (יו״ד קעט, א) פוסק: ״אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות״. הרמ״א מוסיף את הטעם: ״משום שנאמר ׳תמים תהיה עם ה׳ אלוקיך׳״. כלומר, היהודי מקבל את מה שקורה לו מה׳ בתמימות, ואינו מנסה לחזות את העתיד בכלים כאלה.

הרמב״ם

הרמב״ם (הלכות עבודה זרה יא, ח–ט) מגדיר: ״איזהו מעונן – אלו נותני עתים, שאומרים באצטגנינות: יום פלוני טוב, יום פלוני רע״. ״וכל העושה מפני האצטגנינות וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמיים – הרי זה לוקה, שנאמר ׳לא תעוננו׳״.

שקר וכזב

הרמב״ם (שם יא, טז) מסיים: ״ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן, והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים... ואין ראוי לישראל, שהם חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים אלו״. הרמב״ם דחה את האסטרולוגיה גם מבחינה שכלית.

והגמרא?

יש ראשונים שהבינו מהגמרא שיש השפעה מסוימת של הכוכבים, כמו בדברי רבי חנינא ״יש מזל לישראל״. אבל גם לדבריהם – אסור לשאול באסטרולוגים, ובוודאי אסור לבנות על כך החלטות. ראו האם יש מזל ביהדות.

הורוסקופ בעיתון

קריאת הורוסקופ ״לשם צחוק״ – אינה בדיוק שאלת אסטרולוג, אבל היא מחדירה ללב רעיון זר, ורבים מתחילים להאמין בו. ראוי להימנע. ובוודאי שאין לקבוע מועד לחתונה, לעסקה או לניתוח לפי ״המזל״.

הדרך היהודית

במקום לחפש בכוכבים, היהודי פונה לה׳: מתפלל, מתייעץ עם תלמיד חכם, ועושה את מה שהשכל והיושר מחייבים. כשיש החלטה קשה – מקובל לבקש ברכה, לתת צדקה ולהתפלל על הצלחה, ולא לבדוק ״מה אומרים המזלות״.

ראו מזלות – קשת, עקרב וכו׳ וביטחון.