מה עושים עם השמן ששרף בנרות חנוכה?

השמן הוקצה למצווה

השולחן ערוך (או״ח תרעז, ד) פוסק: ״הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה – עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, שהרי הוקצה למצותו״. כלומר, השמן שהיה בנר בשעת ההדלקה בכמות הנדרשת (כדי שהנר ידלוק חצי שעה אחרי צאת הכוכבים) נעשה ״מוקצה למצווה״ לכל שמונת ימי החג, ואין ליהנות ממנו.

בימי החג

שמן שנשאר בכוס בערב אחד – אפשר להשתמש בו להדלקה בערב הבא, כי זו אותה מצווה. אבל אין להשתמש בו לבישול, לסיכה או להדלקת נר רגיל. בסוף החג – אוספים את כל השאריות ושורפים אותן.

מה שורפים

שורפים בנפרד – לא יחד עם אשפה רגילה, ולא שופכים לכיור – את השמן שנשאר, ונוהגים לשרוף גם את הפתילות שנשארו. אפשר לשפוך את השמן לכוס עם פתילה ולהדליקו עד שיכלה, או לשרוף אותו במקום בטוח. יש לנהוג בזהירות מרבית מפני שריפה, ולא לשרוף בתוך הבית בלי השגחה.

שמן שהיה מעבר לשיעור

השולחן ערוך מדבר על ״השמן הצריך לשיעור הדלקה״. מי שמילא את הכוס הרבה מעבר לנדרש – יש פוסקים שכתבו שאם התנה מראש שאינו מקצה את מה שמעבר לשיעור, מותר להשתמש בו. מי שלא התנה – ינהג בכל השמן שבכוס כמוקצה למצווה.

נתערב בשמן אחר

אם שמן הנרות התערב בשמן אחר, ואין פי שישים לבטלו – השולחן ערוך שם מביא ״שאין להוסיף עליו כדי לבטלו״, ולכן לא ינהגו כך בכוונה. ראו גם שמן זית לנרות חנוכה.