האם יש מצווה לעשות סעודה בחנוכה?

דעת השולחן ערוך

השולחן ערוך (או״ח תרע, ב) פוסק: ״ריבוי הסעודות שמרבים בהם – הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה״. בפורים נאמר במגילה ״ימי משתה ושמחה״, ולכן יש חובה לסעודה. בחנוכה חז״ל קבעו ״להלל ולהודות״ – הלל, ״על הניסים״ והדלקת נרות – אבל לא סעודה.

דעת הרמ״א

הרמ״א שם כותב: ״ויש אומרים שיש קצת מצווה בריבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח, ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודת מצווה״. כלומר, סעודה שיש בה שבח והודאה לה׳ על הנס – הופכת לסעודת מצווה.

מאכלי חלב

באותו מקום מביא הרמ״א: ״יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה, לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב״. מכאן המנהג לאכול מאכלי חלב בחנוכה. מנהג הסופגניות והלביבות בשמן הוא זכר לנס פך השמן – ראו למה אוכלים סופגניות ולביבות בחנוכה.

איך עושים סעודה של מצווה

המשפחה מתכנסת אחרי הדלקת הנרות, ובסעודה אומרים דברי תורה על הנס, שרים ״מעוז צור״ ושירי שבח. יש קהילות שעורכות סעודה מיוחדת בליל ראש חודש טבת, או בשבת חנוכה. העיקר הוא תוכן השבח וההודאה, ולא גודל הסעודה.

אין מתענים

ימי חנוכה ״אסורים בהספד ותענית״ (תרע, א), ואין אומרים בהם תחנון, כי הם ימי הודאה. והרמ״א (תרע, ג) מוסיף: ״ואין מתענין יום שמת בו אב או אם״ בחנוכה.