למה אוכלים סופגניות ולביבות בחנוכה?

נס השמן

הגמרא (שבת כא ע״ב) מספרת שכשנכנסו החשמונאים להיכל ״בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד; נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים״. השמן הוא סמל החג, ולכן נהגו לאכול מאכלים שמטוגנים בו.

מקור המנהג

מנהג אכילת מאכלי שמן בחנוכה מובא בדברי כמה מגדולי הראשונים והאחרונים, ובהם בדברי רבי מימון, אביו של הרמב״ם, שכתב שאין לזלזל בשום מנהג, ובכלל זה עשיית סופגנין בחנוכה. בקהילות אשכנז נהגו לאכול לביבות (לאטקעס), ובקהילות צפון אפריקה – ספינג׳ או סופגניות.

מאכלי חלב

הרמ״א (או״ח תרע, ב) מביא מנהג אחר: ״יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה, לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב״.

סעודות חנוכה

השולחן ערוך שם כותב ש״ריבוי הסעודות שמרבים בהם – הם סעודות הרשות״. אבל הרמ״א מביא שיש בהן קצת מצווה, ״ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודת מצווה״. כלומר, הסעודה מקבלת את ערכה מהשבח וההודיה לה׳ שבה.

הלכה מעשית

על סופגנייה מברכים בורא מיני מזונות, ואם אוכלים כמות גדולה – יש לשאול. ראו מה מברכים.

לא רק אוכל

המנהגים של חנוכה – הסופגניות, הסביבון והשירים – נועדו לחבר את המשפחה לסיפור הנס. אבל עיקר החג הוא הדלקת הנרות, אמירת הלל והודיה, ואמירת ״על הניסים״ בתפילה ובברכת המזון. כדאי לנצל את הזמן שליד הנרות לסיפור ולשיחה על המסירות של החשמונאים.