מה עושים כשמזכירים את המן במגילה?

המקור

הרמ״א (או״ח תרצ, יז) כותב: ״עוד כתבו שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים, או לכתוב שם המן עליהם, ולהכותן זה על זה, כדי שימחה שמו – על דרך ׳מחה תמחה את זכר עמלק׳ ו׳שם רשעים ירקב׳. ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים את המגילה בבית הכנסת, ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחינם הוקבע״.

מחיית עמלק

המן היה מזרע עמלק, והתורה מצווה ״תמחה את זכר עמלק״. ההרעשה בשמו היא ביטוי סמלי לכך – אנחנו ״מוחקים״ את שמו בקולות. זה מנהג של שמחה, שנועד בעיקר לילדים, ומשתף אותם בקריאה.

אסור להפסיד מילה

חובת הקריאה היא לשמוע כל מילה במגילה. רעש שנמשך אחרי שהקורא כבר המשיך – עלול לגרום לציבור להחמיץ מילים, ואז לא יצאו ידי חובה. לכן הקורא ממתין עד שהשקט חוזר, ורק אז ממשיך. ההורים צריכים להסביר לילדים להרעיש רק בזמן הנכון ולהפסיק מיד.

בבית הכנסת

בבית הכנסת יש לשמור על כבוד המקום גם בשמחת פורים: להשתמש ברעשנים ולא בנפצים או בזיקוקים, שיש בהם סכנה, ולא להפוך את הקריאה להמולה.

איזה המן

נוהגים להרעיש בעיקר כשהמן נזכר עם תואר – ״המן בן המדתא האגגי״, ״המן הרע״ – ויש שמרעישים בכל פעם. ככלל הולכים אחר מנהג בית הכנסת.

הקורא

השולחן ערוך (שם, יז) מוסיף שהקורא ״פושטה כאיגרת להראות הנס״, והרמ״א מביא שהציבור אומר בקול ארבעה פסוקי גאולה, והקורא חוזר עליהם. ראו קריאת המגילה.