מה קוראים בתורה בשבועות – עשרת הדברות?

הקריאה ביום החג

השולחן ערוך (או״ח תצד, א) כותב: ״מוציאין שני ספרים וקורין בראשון חמשה מבחודש השלישי עד סוף הסדר, ומפטיר קורא בשני וביום הבכורים, ומפטיר במרכבה דיחזקאל״. הקריאה הראשונה היא תיאור מעמד הר סיני (שמות יט, א) ועשרת הדברות (שמות כ, א), כי שבועות הוא ״זמן מתן תורתנו״. הקריאה השנייה – ״וביום הביכורים״ – היא קרבנות המוסף של החג.

בחוץ לארץ – יום שני

ביום טוב שני של גלויות קוראים ״כל הבכור״ (מפרשת ראה), ומפטירים בחבקוק ״וה׳ בהיכל קדשו״ (תצד, ב). בארץ ישראל יש רק יום אחד, ולכן קריאה זו אינה נקראת בחג.

עמידה בעשרת הדברות

בקהילות רבות נוהגים שכל הציבור עומד בשעת קריאת עשרת הדברות, כמו שעמדו ישראל בהר סיני. בקהילות אחרות לא נהגו לעמוד, כדי שלא ייראה כאילו חלק מהתורה חשוב מחלק אחר; ויש קהילות שהתפשרו ועומדים כבר מתחילת העלייה. כל קהילה תנהג כמנהגה, ומי שמתפלל במקום אחר – לא ישנה ממנהג המקום.

טעם עליון

בשבועות קוראים את עשרת הדברות ב״טעם העליון״ – חלוקה לפסוקים לפי הדיברות, כך שכל דיבר נקרא כיחידה אחת. כך גם בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן בקריאה בציבור, לפי מנהגי הקהילות.

עוד באותו יום

מלבד הקריאה בתורה נוהגים לקרוא את מגילת רות, ולפני הקריאה אומרים בקהילות אשכנז את פיוט ״אקדמות״. על ליל החג ראו תיקון ליל שבועות, ועל מועד החג – שבועות בלוח.