הקאתי או התעלפתי ביום כיפור – מה עושים?

פיקוח נפש קודם

המשנה (יומא פרק ח) והגמרא (יומא פג ע״א) אומרות: ״מי שאחזו בולמוס – מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו״. השולחן ערוך (או״ח תריח, ט) מתאר את הבולמוס: ״חולי שבא מחמת רעבון, וסימנו שעיניו כהות ואינו יכול לראות״. כלומר, מי שמתעלף או מתמוטט מחמת הצום – מאכילים אותו מיד, בלי לחשוש לשיעורים.

מתי צריך רופא

השולחן ערוך (תריח, א) כותב שאם רופא בקי אומר שיש חשש – מאכילים, אפילו אם החולה אומר שאינו צריך; ״ואם החולה אומר צריך אני – אפילו מאה רופאים אומרים אינו צריך, שומעים לחולה״. בעילפון, סחרחורת קשה, בלבול או כאבים בחזה – פונים מיד לעזרה רפואית; ביום כיפור מותר להתקשר ולנסוע כשיש חשש סכנה.

אכילה בשיעורים

כשאין סכנה מיידית אבל יש צורך – מאכילים ״מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור״ (תריח, ז). על הפרטים ראו אכילה בשיעורים ביום כיפור.

הקאה

מי שהקיא – לא שבר את הצום, כי לא אכל ולא שתה. ממשיך לצום אם הוא מרגיש בסדר. מותר לרחוץ מעט את הפה במקרה כזה, בזהירות שלא לבלוע, ויש פוסקים שכתבו שעדיף להמנע אם אפשר. מי שמקיא שוב ושוב ומרגיש חולשה – נחשב חולה, ויתייעץ עם רופא ורב.

אחרי שאכל

מי שאכל ביום כיפור מחמת חולי ונתיישבה דעתו – מזכיר ״יעלה ויבוא״ בברכת המזון (תריח, י). אין צריך להתבייש: מי שאוכל בהיתר – מקיים מצווה.

ראו מי צריך לאכול ביום כיפור ותרופות ביום כיפור.