באיזה גובה מניחים את החנוכייה?

הדין

השולחן ערוך (או״ח תרעא, ו) פוסק: ״מניחו למעלה מג׳ טפחים, ומצוה להניחו למטה מעשרה טפחים; ואם הניחו למעלה מעשרה טפחים – יצא; אבל אם מניחו למעלה מעשרים אמה – לא יצא״. הרמ״א מוסיף: ״ואפילו לקחה כך דלוק והניחה למטה מכ׳ – לא יצא, דהדלקה עושה מצוה״.

למה למטה מעשרה

מעל שלושה טפחים – כדי שלא ייראה כמונח על הקרקע. מתחת לעשרה טפחים – כדי שיהיה ניכר שהנר הודלק לשם מצווה, שהרי רוב הנרות לתאורה תולים גבוה. שיעור הטפח נע בין 8 ל־10 ס״מ בערך, ולכן עשרה טפחים הם כ־80 עד 100 ס״מ – תלוי בשיטה.

עשרים אמה

עשרים אמה הם כ־9–11 מטר. נר שמונח גבוה מזה – ״אין העין שולטת בו״, ואין בו פרסום הנס לבני הרחוב. מי שגר בקומה גבוהה – יש אומרים שידליק בפתח הדירה מבפנים, ויש שמדליקים בחלון שפונה לרחוב, כשיש בניינים ממול שרואים ממנו. בשאלה זו יש דעות, ושואלים רב.

איפה

״מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל״ (תרעא, ז). הרמ״א שם כותב שבזמן הזה, ״שכולו מדליקין בפנים״, אין לחוש כל כך אם אינו מדליק בטפח הסמוך לפתח. לכן יש שמדליקים בפתח הבית, ויש בחלון שפונה לרשות הרבים.

בפועל

בבית רגיל – מעמידים את החנוכייה על שולחן נמוך או על כיסא, ליד הפתח או בחלון. ובכל מקרה – שיהיה מקום בטוח, רחוק מוילונות ומהישג ידם של ילדים.