האם מברכים על תרופה, ויטמין או סירופ לפני שבולעים?

הכלל

השולחן ערוך (או״ח רד, ח) כותב: ״כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה – אם טעמם טוב והחך נהנה מהם, מברך עליהם תחילה וסוף״. ברכות הנהנין נתקנו על הנאה; תרופה שאין בה הנאה – אין עליה ברכה. אבל אם יש בה טעם טוב, מברכים, אף שמטרתה רפואה.

גלולות וכמוסות

גלולה רגילה שאין בה טעם – אין מברכים עליה. ויטמין לעיסה בטעם פרי, או סוכרייה נגד שיעול – יש בהם הנאה, ולכן מברכים ״שהכל״. על ברכה אחרונה – בדרך כלל אין שיעור כזית, ולכן אין מברכים אחריהם.

סירופ

סירופ שיעול מתוק – מברכים לפניו ״שהכל״, כי החך נהנה ממנו. סירופ מר או חסר טעם – אין מברכים.

המים שבולעים איתם

השאלה הנפוצה היא על כוס המים ששותים עם הכדור. הכלל בברכה על מים הוא שמברכים עליהם רק כששותים לצמאון (רד, ז). מי ששותה מים רק כדי לבלוע את הכדור – לפי רבים אינו מברך; ומי שגם צמא, או שותה יותר מן הנדרש – מברך ״שהכל״. יש מן הפוסקים שכתבו שבכל מקרה עדיף לשתות לצמאון ולברך.

אכילה כפויה

הרמ״א שם מוסיף: מי שאנסוהו לאכול או לשתות, אף שהחך נהנה – אינו מברך. ויש בזה פרטים בחולה שצריך לאכול לפי הוראת רופא. הקיצור (נ) מביא כללים אלה.

תרופות בשבת

נטילת תרופה בשבת היא שאלה נפרדת, שתלויה במצב החולה (או״ח שכח). ראו מתי מותר לחלל שבת בשביל חולה.