ברכת הגומל אחרי טיסה – מתי מברכים?

יורדי הים והולכי מדברות

השולחן ערוך (או״ח ריט, א) מונה ארבעה שצריכים להודות, ובהם ״יורדי הים כשעלו ממנה, והולכי מדברות כשיגיעו ליישוב״. טיסה לא הייתה בזמן חז״ל, ופוסקי זמננו דנו אם היא דומה לאחד מהם.

המחלוקת

רבים מן הפוסקים כתבו שטיסה מעל ים – ובכלל זה כמעט כל טיסה מישראל לחו״ל ובחזרה – דומה לחציית ים, ומברכים הגומל. אחרים הוסיפו שכל טיסה היא מצב שבו האדם נתון בידי שמים בלי יכולת לעזור לעצמו, ולכן מברכים גם על טיסה מעל יבשה. ויש שכתבו שבזמננו הטיסה בטוחה מאוד ואין לברך, או שמברכים בלי שם ומלכות. על טיסה פנימית קצרה – כמו תל אביב אילת – רבים אינם מברכים.

מתי מברכים

מברכים אחרי שהגיעו למחוז החפץ. השולחן ערוך (ריט, ו) כותב: ״אם איחר יש לו תשלומין לברך כל זמן שירצה, ונכון שלא לאחר שלשה ימים״. ולכן נוהגים לברך בקריאת התורה הקרובה – שני, חמישי או שבת – ואם היא רחוקה, אפשר לברך בפני עשרה גם בלי ספר תורה (ריט, ג).

הלוך וחזור

מי שטס לחו״ל לכמה ימים ושב – רבים נוהגים לברך פעם אחת, אחרי החזרה הביתה. מי שנשאר בחו״ל זמן רב – מברך שם, במקום שהגיע אליו, בפני עשרה.

נשים

נשים שטסו – יש מנהגים שונים, ראו מי מברך ברכת הגומל.

הנוסח: ״ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב״, והשומעים עונים ״מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה״ (ריט, ב). וראו גם תפילת הדרך.