האם מברכים הגומל אחרי ניתוח או אשפוז?

חולה שנתרפא

השולחן ערוך (או״ח ריט, א) מונה ארבעה שצריכים להודות, ובהם ״מי שהיה חולה ונתרפא״. ובסעיף ח (ריט, ח): ״בכל חולי צריך לברך, אפילו אינו חולי של סכנה... אלא כל שעלה למטה וירד״ – כלומר שנפל למשכב וקם.

דעת הרמ״א

הרמ״א שם מביא: ״ויש אומרים דאינו מברך רק על חולי שיש בו סכנה... וכן נוהגין״. לכן אצל האשכנזים מברכים רק כשהיה חשש ממשי, ואצל הספרדים – על כל חולי שהשכיב למשכב כמה ימים.

ניתוח

פוסקי זמננו כתבו שניתוח בהרדמה כללית נחשב מצב שיש בו סכנה, ולכן מברכים אחריו הגומל לכל הדעות. אחרי טיפול פשוט בהרדמה מקומית – בדרך כלל אין מברכים. אשפוז ממושך בגלל מחלה – תלוי במחלה.

מתי

מברכים כשהחולה הבריא ויכול ללכת – בדרך כלל בבית הכנסת, בעשרה, אחרי קריאת התורה.