מה מברכים כשרואים הרים גבוהים או מדבר?

הדין

השולחן ערוך (או״ח רכח, א) פוסק: ״על ימים ונהרות, הרים וגבעות ומדבריות – אומר: ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית. ועל הים הגדול, והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים – אומר: ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שעשה את הים הגדול״.

לא על כל הר

בסעיף ג שם: ״ולא על כל הרים וגבעות מברך, אלא דווקא על הרים וגבעות המשונים, וניכרת גבורת הבורא בהם״ (רכח, ג). הר רגיל או גבעה שרואים כל יום – אין מברכים עליהם. מברכים על נוף שמעורר התפעלות מיוחדת, כמו הרים גבוהים במיוחד, צוקים, מכתשים או מפלים גדולים.

הים הגדול

״הים הגדול״ שבשולחן ערוך הוא לפי רוב הפוסקים הים התיכון, ויש שכתבו שהוא האוקיינוס. על ים כנרת ועל ים המלח מברכים ״עושה מעשה בראשית״. יש מחלוקת לגבי הים התיכון שרואים מהחוף בישראל, ורבים נוהגים לברך עליו ״עושה מעשה בראשית״.

מתי מברכים

מברכים כשרואים את המקום בפעם הראשונה, או אחרי שלושים יום שלא ראה אותו – ״כל ברכות הראייה, אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלשים יום, אינו חוזר ומברך״ (או״ח רכד, יג). מי שגר ליד הים ורואה אותו כל יום – אינו מברך.

בלי שם ומלכות

כשיש ספק אם הנוף ״משונה״ דיו – יש שנוהגים לומר את הברכה בלי שם ומלכות, כדי שלא לברך לבטלה, ולהודות בלבם. ראו ברכה על רעמים וברקים.

לראות ולהתבונן

הברכות האלה נועדו לעורר את האדם לראות את יד הבורא בעולם. ״מה רבו מעשיך ה׳״ – כשאדם עומד מול נוף מרהיב, הברכה הופכת את ההתפעלות להודאה.