מה מברכים כשרואים אדם עם מום או נכות?

מקור הברכה

השולחן ערוך (או״ח רכה, ח) מונה מראות של בני אדם ובעלי חיים ששונים במראם באופן בולט – כמו ננס, אדם שגופו חריג מאוד, וכן הפיל והקוף – ועליהם מברכים ״ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם משנה הבריות״. הברכה מבטאת את ההכרה שה׳ ברא את העולם במגוון רב, וכל צורה היא מעשה ידיו.

מום מלידה או מום שנוצר אחר כך

בסעיף הבא (או״ח רכה, ט) מבחין השולחן ערוך: על הרואה חיגר, קטע (שחסרה לו יד או רגל), סומא ומוכה שחין – אם המום ״ממעי אמם״, מברך ״משנה הבריות״. ואם נשתנה אחר כך – כגון אחרי תאונה או מחלה – מברך ״ברוך דיין האמת״, כמו על בשורה קשה. יש אומרים שמברכים ״דיין האמת״ רק כשהרואה מצטער עליו. כך פוסק גם קיצור שולחן ערוך (ס, יד).

רק בפעם הראשונה

הברכה נאמרת רק בפעם הראשונה שרואים את האדם, ״שהשינוי עליו גדול מאוד״. מי שרואה את אותו אדם תדיר – בן משפחה, שכן, חבר לעבודה – אינו מברך. גם מי שכבר רגיל במראות כאלה, כגון מי שעובד במוסד רפואי, אינו מתפעל, ולכן רבים כותבים שאינו מברך.

כבוד הבריות

הברכה היא הודאה לבורא, לא הערה על האדם. לכן ראוי לברך בלחש ובלי להצביע או להתבונן בו באופן שיביך אותו. כבוד האדם, שנברא בצלם, קודם לכל, ואם יש חשש שהברכה תפגע בו – עדיף לוותר על אמירתה בקול.

ספק

כשאין ודאות אם המום מלידה או לא, או אם השינוי בולט מספיק – ״ספק ברכות להקל״, ואין לברך בשם ומלכות. ראו עוד ברכות הראייה.