האם מותר לשמוע מוזיקה בשנת האבל?

מקור הדין

ההלכה אוסרת על האבל להשתתף ב״שמחה״ – ״בית המשתה״ – שלושים יום על כל המתים, ושנים עשר חודש על אב ואם (יו״ד שצא, ב). מוזיקה לא נזכרת בגמרא כדבר נפרד, אבל היא חלק עיקרי ממה שנחשב ״שמחה״, ולכן הפוסקים כללו אותה באיסור.

מה נכלל

הופעות, מסיבות, ריקודים ונגינה בכלי נגינה בציבור – אסורים לכל הדעות בתקופה זו. שמיעת מוזיקה שמחה לשם הנאה, ברדיו או באוזניות – רוב הפוסקים כתבו להימנע ממנה, כי היא מביאה לשמחה.

מוזיקה שקטה

יש מן הפוסקים שהקלו בשמיעת מוזיקה שקטה, שירים של תפילה או מנגינות שאינן מביאות לשמחה, בעיקר אחרי השלושים, ובייחוד כשהיא עוזרת לאבל להתמודד. אחרים מחמירים בכל מוזיקה.

צורך מיוחד

מי שעבודתו קשורה במוזיקה – מוזיקאי, מורה לנגינה – יש היתרים לצורך פרנסה, ובפרט אחרי השלושים. מי שזקוק למוזיקה כדי לצאת ממצוקה נפשית – גם כאן יש מקום להקל, וחשוב לשאול רב שמכיר את המצב. ההלכה רגישה מאוד לבריאות הנפש.

ילדים

ילדים קטנים שהם אבלים – אינם מחויבים בכל הדינים, ויש להתחשב בצורכיהם. ילדים בגיל מצוות – נוהגים לפי הדין, אבל בעדינות.

אחרי י״ב חודש

ההגבלה מסתיימת שנים עשר חודש מן הפטירה. ראו שנת אבלות, חתונה בשנת אבל והקיצור בסימן ריב.

שירה בבית הכנסת, זמירות שבת ופיוטים בחגים – רבים מתירים לאבל להשתתף בהם, כי הם חלק מעבודת ה׳ ולא שמחה של רשות.