האם מותר ללכת לחתונה בשנת אבל?

השמחה

השולחן ערוך (יו״ד שצא, ב) כותב: ״על כל המתים – נכנס לבית המשתה לאחר שלושים יום, על אביו ועל אמו – לאחר י״ב חודש, ואף אם השנה מעוברת – מותר לאחר י״ב חודש״. ״בית המשתה״ הוא סעודת שמחה, ובראשה חתונה, עם מוזיקה וריקודים.

החופה

השולחן ערוך (שצא, ג) מביא: ״ליכנס לחופה שלא בשעת אכילה לשמוע הברכות – יש מתירים ויש אוסרין, אלא עומד חוץ לבית לשמוע הברכות״. והרמ״א שם מבחין: בחופה שנערכת בבית הכנסת או במקום פתוח, שאין בו סעודה – מותר. לכן רבים נוהגים שהאבל משתתף בחופה עצמה, ויוצא לפני הסעודה והריקודים.

שמחה של קרוב

בחתונה של בן, בת, אח או אחות – הפוסקים מקילים יותר, כי יש בזה גם צער גדול אם לא ישתתף, וגם מצווה לשמח. רבים התירו לאבל להשתתף בכל החתונה, אבל לא לרקוד או לא להשתתף בריקודים עצמם, ויש שהתירו גם ריקוד מועט. בחתונה של ילדו – יש שהתירו אפילו בתוך שלושים, במקרים מסוימים.

משמש

מי שמשמש בחתונה – למשל, עוזר בארגון, מגיש או מצלם – פעמים שיש בזה היתר, כי אינו משתתף בשמחה אלא עובד. יש בזה פרטים.

אחרי י״ב חודש

ההגבלה נמשכת שנים עשר חודש מיום הפטירה, ולא אחד עשר חודש כמו הקדיש. בשנה מעוברת – מותר אחרי י״ב חודש, גם אם עדיין לא חלף יום השנה.

ראו שנת אבלות, מוזיקה בשנת אבל והקיצור בסימן ריב.