משנה תורה · ספר זרעים · הלכות מעשרות

רמב״ם הלכות מעשרות פרק ט

13 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   בִּימֵי יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהָיָה אַחַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק שָׁלְחוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל וּבָדְקוּ בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וּמָצְאוּ שֶׁהַכּל זְהִירִים בִּתְרוּמָה גְּדוֹלָה וּמַפְרִישִׁין אוֹתָהּ. אֲבָל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּמַעֲשַׂר עָנִי הָיוּ עַמֵּי הָאָרֶץ מִיִּשְׂרָאֵל מְקִלִּין עַל עַצְמָן וְלֹא הָיוּ מַפְרִישִׁין אוֹתָן. לְפִיכָךְ גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יְהֵא נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת אֶלָּא אֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים. אֲבָל עַמֵּי הָאָרֶץ פֵּרוֹתֵיהֶן סָפֵק וְאֵין נֶאֱמָנִין לוֹמַר מְעֵשָּׂרִין הֵן. וְזֶהוּ הַנִּקְרָא דְּמַאי:

   כסף משנה

   בימי יוחנן כהן גדול וכו'. פירקא בתרא דסוטה (דף מ"ח) ופירקא קמא דיומא (דף ט') וכתב רבינו שהיה אחר שמעון הצדיק לאפוקי שלא נאמר אותו יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי:

2. הלכה ב׳

   וְהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם מַפְרִישׁ מִן הַדְּמַאי אֶלָּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מִפְּנֵי שֶׁהוּא עֲוֹן מִיתָה. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵין בָּזֶה הֶפְסֵד שֶׁהֲרֵי בְּעָלָיו אוֹכְלִין אוֹתוֹ. אֲבָל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשַׂר עָנִי אֵין מַפְרִישׁ מִן הַדְּמַאי מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. לְפִיכָךְ אוֹמֵר לַלֵּוִי אוֹ לֶעָנִי הָבֵא רְאָיָה שֶׁאֵינוֹ מְעֵשָּׂר וְטֹל מַעַשְׂרוֹת:

3. הלכה ג׳

   אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין מַעֲשַׂר עָנִי מִן הַדְּמַאי צָרִיךְ לִקְרוֹת לוֹ שֵׁם וְאֵינוֹ מַפְרִישׁ וְאוֹמֵר עִשּׂוּר מַה שֶּׁיֵּשׁ כָּאן מַעֲשַׂר עָנִי כְּדֵי לִקְבֹּעַ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁמַּעֲשַׂר עָנִי בִּשְׁלִישִׁית וְשִׁשִּׁית בִּמְקוֹם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל שְׁאָר שְׁנֵי הַשָּׁבוּעַ:

   כסף משנה

   ומה שכתב אע"פ שאין מפרישין וכו'. משנה בפרק רביעי דדמאי (משנה ג') וכחכמים:

4. הלכה ד׳

   כְּשֶׁמַּפְרִישִׁין מִן הַדְּמַאי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן לְפִי שֶׁהוּא סָפֵק. לְפִיכָךְ מֻתָּר לְהַפְרִישׁ כְּשֶׁהוּא עֵרוֹם:

   כסף משנה (2)

   כשמפרישין מן הדמאי וכו'. משנה פ"ק דדמאי (משנה ד')

   ומ״ש אין מברכים עליהם לפי שהוא ספק. זה הטעם נתן אביי בפרק במה מדליקין (שבת דף כ״ג) ורבא נתן טעם מפני שרוב ע״ה מעשרין וסובר רבינו דרבא לא פליג אדאביי אלא טעמא אחרינא קאמר לרווחא דמילתא:

5. הלכה ה׳

   כֵּיצַד מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי. מַפְרִישׁ כְּדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁהוּא אֶחָד מִמֵּאָה מִן הַכּל וּמַנִּיחָהּ בְּצַד הַפֵּרוֹת וְאוֹמֵר זֶה מַעֲשֵׂר וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר זֶה שֶׁאָמַרְתִּי עָלָיו שֶׁהוּא מַעֲשֵׂר הֲרֵי הוּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל שְׁאָר הַמַּעֲשֵׂר הַסָּמוּךְ לוֹ. וְנוֹטֵל אוֹתָהּ וְנוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר קֹדֶם הַמַּעֲשֵׂר לְכַתְּחִלָּה. וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:

   כסף משנה (2)

   כיצד מעשרין את הדמאי וכו'. משנה פרק ה' דדמאי (משנה א'):

   ומ"ש שאינו רשאי להפריש ת"מ וכו'. כן משמע ממה שיבא בסמוך:

6. הלכה ו׳

   וּמֻתָּר לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי קֹדֶם הָרִאשׁוֹן בִּדְמַאי. וְאִם רָצָה אוֹמֵר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל פֵּרוֹת אֵלּוּ בִּצְפוֹנָם אוֹ בִּדְרוֹמָם וַהֲרֵי הוּא מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת. וְכֵן הַלּוֹקֵחַ כִּכָּר מִן הַנַּחְתּוֹם מַפְרִישׁ מִמֶּנָּה כְּדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה וְאוֹמֵר אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ כָּאן הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ וְזֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל הַשְּׁאָר הַסָּמוּךְ לוֹ וְהַיֶּתֶר עַל אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה שֶׁהִפְרַשְׁתִּי הֲרֵי הוּא חַלָּה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנָהּ אוֹ בִּדְרוֹמָהּ וַהֲרֵי הוּא מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת וְאוֹכֵל:

   כסף משנה (3)

   ומ"ש ומותר להפריש מעשר שני קודם הראשון בדמאי. משנה בפ"ק דדמאי (משנה ד') גבי דמאי אם הקדים מעשר שני לראשון אין בכך כלום ומשמע דוקא הקדים שני לראשון אבל תרומת מעשר קודם מעשר לא וכן בדין שהרי תרומת מעשר היא מעשר מן המעשר ואם אין המעשר היאך יפריש מעשרו ומפני כך בכל מקום במשנה דמסכת דמאי מקדים לסיים מקום תרומת מעשר בעודו חולין ואינו קורא שם עליו עד שיקרא שם למעשר ראשון.

   ומ"ש ואם רצה אומר מעשר שני של פירות אלו וכו'. במשנה פ"ה דדמאי (מ"א):

   וכן הלוקח ככר מן הנחתום וכו'. משנה שם פ"ה דדמאי:

7. הלכה ז׳

   וְכֵן הַמַּזְמִין אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ וְהוּא אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת אוֹמֵר מֵעֶרֶב שַׁבָּת מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ לְמָחָר הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. וְזֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל שְׁאָר הַסָּמוּךְ לוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִּדְרוֹמוֹ וַהֲרֵי הוּא מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת. מִפְּנֵי שֶׁמֻּתָּר לְאָדָם לְהַתְנוֹת תְּנָאִים אֵלּוּ עַל הַדְּמַאי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. אֲבָל בְּוַדַּאי אֵינוֹ מַתְנֶה אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ:

   כסף משנה (2)

   וכן המזמין את חבירו וכו'. משנה רפ"ז דדמאי (משנה א'):

   ומ"ש מפני שמותר להתנות תנאים אלו על הדמאי אע"פ שאינו ברשותו אבל על הודאי אינו מתנה אלא על דבר שברשותו. שם בירושלמי:

8. הלכה ח׳

   כֵּיצַד. הָיוּ לוֹ מֵאָה תְּאֵנִים שֶׁל טֶבֶל בְּבֵיתוֹ וְהוּא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹ בַּשָּׂדֶה וּמִתְיָרֵא שֶׁמָּא תֶּחְשַׁךְ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְעַשֵּׂר בְּשַׁבָּת אוֹמֵר שְׁנֵי תְּאֵנִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה. וְעֶשֶׂר שֶׁאֲנִי מַפְרִישׁ אַחֲרֵיהֶן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. תֵּשַׁע שֶׁאֲנִי מַפְרִישׁ אַחֲרֵיהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וּלְמָחָר מַפְרִישׁ וְאוֹכֵל:

   כסף משנה

   כיצד היו ק' תאנים של טבל וכו'. משנה שם פ"ז (מ"ה):

9. הלכה ט׳

   וְצָרִיךְ לִרְחשׁ בִּשְׂפָתָיו בְּשָׁעָה שֶׁמַּפְרִישׁ זוֹ אַחַר זוֹ וְאֵינוֹ כִּמְתַקֵּן בְּשַׁבָּת שֶׁהֲרֵי הִקְדִּים תְּנָאוֹ. וְטֶבֶל שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּנַאי זֶה מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת קֹדֶם שֶׁיַּפְרִישׁ. וְנוֹתֵן עֵינָיו בְּצַד זֶה וְאוֹכֵל אֶת הַשְּׁאָר:

   כסף משנה (2)

   וצריך לרחוש בשפתיו וכו'. שם בירושלמי על ההיא דהמזמין את חבירו.

   ומה שכתב וטבל שיש עליו תנאי זה וכו' ונותן עיניו בצד זה כו'. ירושלמי בפרק הנזכר:

10. הלכה י׳

    נָתַן לוֹ עַם הָאָרֶץ כּוֹס לִשְׁתּוֹתוֹ אוֹמֵר מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְשַׁיֵּר בְּשׁוּלֵי הַכּוֹס הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ וְזֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל הַשְּׁאָר הַסָּמוּךְ לוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּפִי הַכּוֹס וַהֲרֵי הוּא מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת וְשׁוֹתֶה וּמַנִּיחַ כְּדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר בְּשׁוּלֵי הַכּוֹס:

    כסף משנה

    נתן לו ע"ה כוס לשתותו וכו'. משנה ב' שם:

11. הלכה י״א

    וְכֵן אִם זִמְּנוֹ חֲבֵרוֹ לִשְׁתּוֹת בְּשַׁבָּת מַתְנֶה כִּתְנַאי זֶה מֵעֶרֶב שַׁבָּת עַל כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה שֶׁיִּסְעֹד אֶצְלוֹ. וְכֵן פּוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת נוֹטֵל גְּרוֹגֶרֶת אַחַת וְאוֹמֵר זוֹ וְתֵשַׁע הַבָּאוֹת אַחֲרֶיהָ עֲשׂוּיוֹת מַעֲשֵׂר עַל הַמֵּאָה שֶׁאֲנִי עָתִיד לֶאֱכל וְזוֹ הָאַחַת תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל הָעֶשֶׂר הַבָּאוֹת אַחֲרֶיהָ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הוּא הָעֶשֶׂר הָאַחֲרוֹנוֹת וַהֲרֵי הוּא מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת וְנוֹתֵן הַגְּרוֹגֶרֶת שֶׁהִפְרִישׁ לַכֹּהֵן. וְהַפּוֹעֵל מַפְרִישׁ לְעַצְמוֹ דְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא שֶׁתִּהְיֶה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מִשֶּׁל בַּעַל הַבַּיִת וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִשֶּׁל פּוֹעֵל:

    השגת הראב״ד

    וכן פועל שאינו מאמין לבעל וכו' עד ומעשר שני משל פועל. א"א איני יודע מה צורך לתנאי ב"ד לכל מה שכתב ובמשנה לא בא תנאי ב"ד אלא על מה שאמר ת"ק וחושך גרוגרת אחת דברי רבי. רבן שמעון ב"ג אומר לא יחשוך מפני שהוא ממעט ממלאכתו של בעל הבית ר' יוסי אומר לא יחשוך מפני שהוא תנאי ב"ד כלומר תנאי בית דין הוא שאותה הגרוגרת שיתן לכהן ת"מ שלא ימעט אותה ממאכלו ויאכל חליפי' משל בעל הבית מן התשע הנשארות לו:

    כסף משנה (3)

    וכן אם זימנו חבירו לשתות בשבת וכו'. ג"ז משנה שם:

    וכן פועל שאינו מאמין לב"ה וכו'. משנה ג' בפירקא בתרא דדמאי פועל שאינו מאמין לב"ה נוטל גרוגרת אחת ואומר זו וט' הבאות אחריה עשויות מעשר על צ' שאני אוכל זו עשויה תרומת מעשר עליהם וכו' וחוסך גרוגרת אחת רשב"ג אומר לא יחסוך מפני שהוא ממעט מלאכתו של ב"ה רי"א לא יחסוך מפני שהוא תנאי ב"ד ובתוספתא תנאי ב"ד שתהא תרומת מעשר משל ב"ה ומעשר עני משל פועל ובירושלמי כתוב בהפך והוא ט"ס ויש לתמוה למה פסק רבינו כרבי יוסי ולא כת"ק או ה"ל למיפסק כרשב"ג שכל מקום ששנה רשב"ג וכו' ויש לומר שרבינו מפרש שרבי יוסי לא בא לחלוק על תנא קמא אלא לתת טעם לדבריו וכן כתב בפי' המשנה והו"ל רשב"ג יחיד דאין הלכה כמותו וז"ל רבינו בפירוש המשנה פירוש חוסך מחסר ומ"ש חוסך גרוגרת אחת האחת היא שעשאה תרומת מעשר יחסרנה מן המנין ויתננה לכהן ואמר רשב"ג לא יחסרנה מממון ב"ה כי ימעיט ממונו והוא מ"ש ממעט מלאכתו הוא ממונו כמו לרגל המלאכה אשר לפני אבל יחסרנה ממה שהוא אוכל ר"ל מהמנין שפסק עם ב"ה וחולק רבי יוסי על רבן שמעון בן גמליאל ואמר כי תנאי בית דין הוא שלא יחסר תרומת מעשר של דמאי אלא משל ב"ה וכן אמרו בתוספתא תנאי בית דין הוא שתהא תרומת מעשר משל ב"ה ומעשר שני משל פועל ולא חלק רבי יוסי על תנא קמא אבל הודיענו טעם דבריו [במה שאמר שהוא תנאי ב"ד] ואין הלכה כרשב"ג עכ"ל:

    והראב"ד כתב א"א איני יודע מה צורך לתנאי בית דין וכו'. ואנכי לא ידעתי למה עשה עצמו הראב"ד כמי שאינו יודע בהיות דברי רבינו מבוארים בתוספתא ובירושלמי:

12. הלכה י״ב

    הַנַּחְתּוֹמִים לֹא חִיְּבוּם חֲכָמִים לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִן הַדְּמַאי אֶלָּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר בִּלְבַד כְּדֵי שֶׁיַּפְרִישֶׁנָּה בְּטָהֳרָה עִם הַחַלָּה. וְהַלּוֹקֵחַ מַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמוֹכֵר בַּחֲנוּתוֹ אוֹ עַל פֶּתַח חֲנוּתוֹ. אֲבָל הַמּוֹכֵר לְפַלְטֵר אוֹ בַּחֲנוּת הַסְּמוּכָה לְפַלְטֵר חַיָּב לְהַפְרִישׁ אַף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:

    כסף משנה (3)

    הנחתומים לא חייבום חכמים וכו'. משנה בפרק שני דדמאי (משנה ד'):

    ומה שכתב כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה. שם בירושלמי כרבי יוחנן.

    ומה שכתב במה דברים אמורים במוכר בחנותו וכו'. שם בירושלמי:

13. הלכה י״ג

    שְׁנַיִם שֶׁבָּצְרוּ כַּרְמֵיהֶן בְּתוֹךְ גַּת אַחַת וְהָאֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁעִשֵּׂר זֶה הַנֶּאֱמָן עַל חֶלְקוֹ כְּשֶׁהוּא נוֹטֵל חֶלְקוֹ מִן הַיַּיִן חַיָּב לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר דְּמַאי עַל חֵלֶק עַם הָאָרֶץ. כֵּיצַד. הָיוּ מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה וְנוֹטֵל בְּחֶצְיוֹ מָאתַיִם לוֹג יַיִן הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ לוֹג אֶחָד תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְעֶשֶׂר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּנֶגֶד הַמֵּאָה לוֹג שֶׁהֲרֵי הִפְרִישׁ הַמַּעֲשֵׂר שֶׁל וַדַּאי תְּחִלָּה עַל חֲצִי כָּל שֶׁדְּרָכוֹ בַּגַּת. וְכֵן אִם הָיָה שְׁלִישׁ אוֹ רְבִיעַ מַפְרִישׁ לְפִי חֶשְׁבּוֹן:

    השגת הראב״ד

    שנים שבצרו כרמיהן וכו' עד חלק עם הארץ. א"א המשנה כך היא שנים שבצרו כו' לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר המעשר מעשר את שלו וחלקו בכ"מ שהוא ופירשו בירושל' מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ"מ שהוא דמאי ופירשו עוד חצי חלקו שביד חבירו דמאי לפי שאינו מעשר חצי חלק חבירו אלא מספק ברירה לפיכך המעשר שלו וקשיא לי מתניתין דבתרה שנים שקבלו שדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא שיאמר לו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני אלמא יש ברירה ונ"ל שהוא קנס לפי שלא היה לו להתערב עמו בגת אחת שהרי לא היה לו שותפות עמו בכרם ומה לזה שעירב פירותיו עמו:

    כסף משנה (2)

    שנים שבצרו כרמיהם וכו'. משנה בפ"ו דדמאי (משנה ז') ודברי רבינו כאן כמו שכתב בפירוש המשנה:

    וכתב הראב"ד א"א המשנה כך היא וכו'. ואני אומר שמדברי רבינו כאן ובפירוש המשנה לא קשיא מההיא מתניתין דבתרה דהכא מיירי בשהם שותפים בכרם וחלקו הענבים והפריש המעשר מחלקו מעשרותיו ואחר כך עירבו הענבים של זה ושל זה בגת ודרכו כולם ביחד נמצא שחצי התירוש שלקח זה המעשר יש לומר בו שהוא מחלק חבירו משום דאין ברירה ולפיכך מפריש עליו דמאי אבל בההיא מתני' כשבאו לחלוק עדיין לא הפריש החבר כלום וכשנוטל חטים שבמקום פלוני לחלקו אז יפריש מעשרות המחוייבים לחלקו ולא אתא מתניתין אלא ללמדנו דלא נימא דאסור משום דהוי כמוכר טבל לע"ה קמ"ל דכיון ששניהם מין אחד שרי ואין זה ענין למתניתין דשנים שבצרו כרמיהם לתוך גת אחת:

עוד: ספר זרעים · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי