בראשית פרק טז

שפחה מצרית. בת פרעה היתה, כשראה נסים שנעשו לשרה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר:

אולי אבנה ממנה. למד על מי שאין לו בנים שאינו בנוי אלא הרוס:

אבנה ממנה. בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי:

לקול שרי. לרוח הקודש שבה:

ותקח שרי. לקחתה בדברים אשריך שזכית לדבק בגוף קדוש כזה:

מקץ עשר שנים. מועד הקבוע לאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה לבעלה חיב לשא אחרת:

לשבת אברם וגו'. מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין, לפי שלא נאמר לו (לעיל יב ב) ואעשך לגוי גדול, עד שיבא לארץ ישראל:

ויבא אל הגר ותהר. מביאה ראשונה:

ותקל גברתה בעיניה. אמרה שרי זו אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאלו היא צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה להריון כל השנים הללו, ואני נתעברתי מביאה ראשונה:

חמסי עליך. חמס העשוי לי, עליך אני מטילה הענש, כשהתפללת להקדוש ברוך הוא מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, לא התפללת אלא עליך, והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך ועוד, דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק:

אנכי נתתי שפחתי וגו' ביני וביניך. כל ביני ובינך שבמקרא חסר, וזה מלא, קרי ביה וביניך שהכניסה עין הרע בעבורה של הגר והפילה עברה, הוא שהמלאך אומר להגר הנך הרה, והלא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר, אלא מלמד שהפילה הריון הראשון:

ותענה שרי. היתה משעבדת בה בקושי:

אי מזה באת. מהיכן באת יודע היה, אלא לתן לה פתח לכנס עמה בדברים. ולשון אי מזה, איה המקום שתאמר עליו מזה אני באה:

ויאמר לה מלאך ה' וגו'. על כל אמירה היה שלוח לה מלאך אחר, לכך נאמר מלאך בכל אמירה ואמירה:

הנך הרה. כשתשובי תהרי, כמו (שופטים יג ז) הנך הרה, דאשת מנוח:

וילדת בן. כמו ויולדת, ודומה לו (ירמיה כב כג) ישבת בלבנון מקננת בארזים:

וקראת שמו. צווי הוא, כמו שאומר לזכר (יז יט) וקראת את שמו יצחק:

פרא אדם. אוהב מדברות לצוד חיות, כמו שכתוב (כא כ כא) ויהי רבה קשת וישב במדבר פארן:

ידו בכל. לסטים:

ויד כל בו. הכל שונאין אותו ומתגרין בו:

ועל פני כל אחיו ישכן. שיהיה זרעו גדול:

אתה אל ראי. נקוד חטף קמ"ץ מפני שהוא שם דבר, אלוה הראיה, שרואה בעלבון של עלובין:

הגם הלם. לשון תימה, וכי סבורה הייתי שאף הלום במדברות ראיתי שלוחו של מקום אחרי רואי אותם בביתו של אברהם, ששם הייתי רגילה לראות מלאכים ותדע שהיתה רגילה לראותם שהרי מנוח ראה את המלאך פעם אחת ואמר (שופטים יג כב) מות נמות, וזו ראתה ארבעה פעמים זה אחר זה ולא חרדה:

באר לחי ראי. כתרגומו בירא דמלאך קיימאאתחזי עלה:

ויקרא אברם שם וגו'. אף על פי שלא שמע אברם דברי המלאך שאמר (פסוק יא) וקראת שמו ישמעאל, שרתה רוח הקדש עליו וקראו ישמעאל:

ואברם בן שמנים שנה וגו'. לשבחו של ישמעאל נכתב, להודיע שהיה בן שלש עשרה שנה כשנמול ולא עכב: