בראשית טז, ב

אולי אבנה ממנה. למד על מי שאין לו בנים שאינו בנוי אלא הרוס:

אבנה ממנה. בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי:

לקול שרי. לרוח הקודש שבה:

וַאֲמַרַת שָׂרַי לְאַבְרָם הָא כְעַן מַנְעֲנִי יְיָ מִלְמֵילַד עוּל כְּעַן לְוַת אַמְתִי מָאִים אִתְבְּנֵי מִנַהּ וְקַבִּיל אַבְרָם לְמֵימַר שָׂרָי

וַאֲמָרַת שָרַי לְאַבְרָם הָא כְּדֵין מְנָעֲנִי יְיָ מִלְמֵלַד עוּל לְוַת אַמְתִי וְאַחְרְרִינָהּ מָאִים אִיתְבְּנֵי מִינָהּ וְקַבֵּל אַבְרָם לְמֵימַר שָרָי

וישמע אברם לקול שרי לא אמר הכתוב "ויעש כן" אבל אמר כי שמע לקול שרי ירמוז כי אף על פי שאברם מתאוה מאד לבנים לא עשה כן בלא רשות שרי וגם עתה לא נתכוון שיבנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה אבל כל כוונתו לעשות רצון שרה שתבנה ממנה שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה או זכות שתזכה היא לבנים בעבור כן כדברי רבותינו (ב"ר מב ב עא ז) ואמר עוד ותקח שרי להודיע שלא מהר אברם לדבר עד שלקחה שרי ונתנה בחיקו והזכיר הכתוב שרי אשת אברם לאברם אישה לרמוז כי שרה לא נתיאשה מאברם ולא הרחיקה עצמה מאצלו כי היא אשתו והוא אישה אבל רצתה שתהיה גם הגר אשתו ולכך אמר לו לאשה שלא תהיה כפלגש רק כאשה נשואה לו וכל זה מוסר שרה והכבוד שהיא נוהגת בבעלה:

אולי אבנה. מגזרת בן. ועוד יתכן שהבן הוא כדמות בנין והאב כמו היסוד ובן חסר ה"א וכן כל חי תאר. או פעל עבר:

וישמע אברם. אמר לה כן:

הנה נא עצרני ה' מלדת. אף על פי שאמר לתת לך זרע כאמרו לזרעך אתן את הארץ הזאת לא אמר שיהיה לך אותו הזרע ממני:

אולי אבנה ממנה. אולי קנאת הירך תעורר הכח לפעולותיו ויתחזק להשיג הזרע:

לקול שרי. נטה לבבו שיהיה דעתה אמתי לפיכך קבל דבריה לא להתענג במשגל האשה:

אולי אבנה ממנה, אולי יבנה ביתי ממנה ... בא נא אל שפחתי, מלמד שכשהבעל רוצה בדבר השייך לאשתו, אינו רשאי לקחתו אלא ברשותה. וכן אל ישא את שפחתה אלא באמירתה. אולי אבנה ממנה, מלמד שמי שאין לו בנים, ביתו הרוס. והתאריך של מקץ עשר שנים לשבת אברם, בא לשמשנו כדוגמה, שכל ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה, ולא הפילה, חייב לישא אשה אחרת עליה' כשידו משגת לזון את שתיהן, ואם אין זה ביכולתו, יגרש את הראשונה וישא אחרת. והחל את התאריך לשבת אברם בארץ כנען, להודיענו ששנות נסיעותיהם לא היו בכלל, כי אפשר שמקרי הדרך עיכבו. ועל פי זה בא בקבלה שימי חולי וחבישה בבית הסוהר ונסיעה, (ושהיו בהם) עכובים אחרים, לעולם אינם נכנסים בחשבון עשר השנים.

עצרני ה׳ מלדת. שהרי לך הבטיח הקב״ה זרע וע״כ רק ממני אין זרע ויהיה לך מאשה אחרת. טוב שיהיה משפחתי:

בא נא אל שפחתי. לא כדבר רחל ליעקב הנה אמתי בלהה. דאמה משמע לא כשפחה ממש שהיא קניית הגוף אלא סרה למשמעתה. כמו אמה העבריה והיינו דאע״ג שלבן נתן אותה לשפחה מ״מ מאז מסרה רחל אותה ליעקב היתה בתורת אמה. משא״כ שרה התנהגה גם אח״כ בתורת שפחה כמו שיבואר:

אולי אבנה ממנה. רחל אמרה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה. הכונה בזה שהיא תגדל את הולד ותהא כאלו ילדה. משא״כ שרה לא חפצה לגדל בן שפחתה. ע״כ אמרה אולי אבנה. שיהיה לי איזה זכות וזכרון טוב באותו זרע:

ותאמר שרי, באשר שרה ידעה מן היעודים שיעד ה' לאברהם שבהכרח יתקיימו, ואחר שראתה שעצר ה' אותה מלדת, התיראה שבהכרח ישא אברם אשה אחרת שיוליד עמה, וזה או שהיא תמות או שיקח צרה עליה בחייה, וטוב לה שיקח את שפחתה שבן הנולד לה הוא עבד של שרה וקנינה ונחשב כאלו הוא בן שלה, ועז"א אבנה ממנה, וגם חשבה שעי"כ ישתנה מזלה, וישמע אברם לקול. מבואר אצלי ששמיעת קול שנקשר בלמ"ד, מורה שעצתה יפה בעיניו, ובמדרש לקול רוח הקודש:

ד קשה לרש"י וכי אם הגר תלד תהא היא בנויה, ומתרץ דממנה פירוש בסיבתה:

ה הוכחתו מדכתיב לקול שרי הוה ליה למימר לשרי, אלא הכי פירושו לקול הבא לשרי דהיינו רוח הקודש: