רש"י על שמות פרק כד

ואל משה אמר עלה. פרשה זו נאמרה קדם עשרת הדברות, ובארבעה בסיון נאמר לו עלה:

ונגש משה לבדו. אל הערפל:

ויבא משה ויספר לעם. בו ביום:

את כל דברי ה'. מצות פרישה והגבלה:

ואת כל המשפטים. שבע מצות שנצטוו בני נח ושבת וכבוד אב ואם ופרה אדמה ודינין שנתנו להם במרה:

ויכתב משה. מבראשית ועד מתן תורה, וכתב מצות שנצטוו במרה:

וישכם בבקר. בחמשה בסיון:

את נערי. הבכורות:

ויקח משה חצי הדם. מי חלקו, מלאך בא וחלקו:

באגנות. שני אגנות אחד לחצי דם עולה ואחד לחצי דם שלמים להזות אותם על העם ומכאן למדו רבותינו שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים שאין הזאה בלא טבילה:

ספר הברית. מבראשית ועד מתן תורה ומצות שנצטוו במרה:

ויזרק. ענין הזאה, ותרגומו וזרק על מדבחא לכפרא על עמא:

ויראו את אלהי ישראל. נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה, אלא שלא רצה הקדוש ברוך הוא לערבב שמחת התורה, והמתין לנדב ואביהוא עד יום חנכת המשכן, ולזקנים עד, (במדבר יא א) ויהי העם כמתאוננים וגו' ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה, בקצינים שבמחנה:

כמעשה לבנת הספיר. היא היתה לפניו בשעת השעבוד לזכור צרתן של ישראל, שהיו משעבדים במעשה לבנים:

וכעצם השמים לטהר. משנגאלו היה אור וחדוה לפניו:

וכעצם. כתרגומו, לשון מראה:

לטהר. לשון ברור וצלול:

ואל אצילי. הם נדב ואביהוא והזקנים:

לא שלח ידו. מכלל שהיו ראוים להשתלח בהם יד:

ויחזו את האלהים. היו מסתכלין בו בלב גס מתוך אכילה ושתיה, כך מדרש תנחומא ואונקלוס לא תרגם כן. אצילי לשון גדולים, כמו (ישעיה מא ט) ומאציליה קראתיך, (במדבר יא כה) ויאצל מן הרוח, (יחזקאל מא ח) שש אמות אצילה:

ויאמר ה' אל משה. לאחר מתן תורה:

עלה אלי ההרה והיה שם. ארבעים יום:

את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם. כל שש מאות ושלש עשרה מצות בכלל עשרת הדברות הן, ורבנו סעדיה פרש באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצוות התלויות בו:

ויקם משה ויהושע משרתו. לא ידעתי מה טיבו של יהושע כאן ואומר אני, שהיה התלמיד מלוה לרב עד מקום הגבלת תחומי ההר, שאינו רשאי לילך משם והלאה, ומשם ויעל משה לבדו אל הר האלהים, ויהושע נטה שם אהלו ונתעכב שם כל ארבעים יום, שכן מצינו, כשירד משה (לקמן לב יז) וישמע יהושע את קול העם ברעה, למדנו שלא היה יהושע עמהם:

ואל הזקנים אמר. בצאתו מן המחנה:

שבו לנו בזה. והתעכבו כאן עם שאר העם במחנה להיות נכונים לשפוט לכל איש ריבו:

חור. בנה של מרים היה, ואביו כלב בן יפנה, שנאמר ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור (דברי הימים א' ב יט) אפרת זו מרים, כדאיתא בסוטה (יא ב):

מי בעל דברים. מי שיש לו דין:

ויכסהו הענן. רבותינו חולקין בדבר יש מהם אומרים אלו ששה ימים שמראש חדש עד עצרת יום מתן תורה:

ויכסהו הענן. להר:

ויקרא אל משה ביום השביעי. לומר עשרת הדברות, ומשה וכל בני ישראל עומדים, אלא שחלק הכתוב כבוד למשה, ויש אומרים ויכסהו הענן למשה ששה ימים לאחר עשרת הדברות, והם היו בתחלת ארבעים יום שעלה משה לקבל הלוחות, ולמדך, שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששה ימים:

בתוך הענן. ענן זה כמין עשן הוא, ועשה לו הקדוש ברוך הוא למשה שביל [ נ"א: חפה] בתוכו: