שמות כד, ד

ויכתב משה. מבראשית ועד מתן תורה, וכתב מצות שנצטוו במרה:

וישכם בבקר. בחמשה בסיון:

וּכְתַב משֶׁה יָת כָּל פִּתְגָמַיָא דַיְיָ וְאַקְדֵם בְּצַפְרָא וּבְנָא מַדְבְּחָא בְּשִׁפּוֹלֵי טוּרָא וְתַרְתָּא עֶשְׂרֵי קָמָן לִתְרֵי עֲסַר שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל:

וּכְתַב משֶׁה יַת כָּל פִּתְגָמַיָא דַיְיָ וְאַקְדֵים בְּצַפְרָא וּבְנָא מַדְבְּחָא בְּשִׁיפּוֹלֵי טוּרָא וּתְרֵי סְרֵי קָמָן לִתְרֵי סְרֵי שִׁבְטַיָא דְיִשְרָאֵל

ויכתוב משה. אחר שספר להם כל דברי השם המצות והמשפטים כתבם וזהו ספר הברית:

ויבן מזבח תחת ההר. במקום שעמדו ישראל בעת מתן תורה. ומלת ויבן משרת בעבור אחרת כאילו כ' ושתים עשרה מצבה בנה:

לשנים עשר שבטי ישראל - לעד, שכולם נתרצו בקיום הברית.

ויכתוב משה את כל דברי ה'. הם התנאים והיה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וגו'. וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר. זה היה בחמשה בסיון. כל הדברים אשר דבר ה' נעשה. פירש רבינו חננאל ז"ל כי נעשה היא מצוה כוללת מצות עשה ומצות לא תעשה כי הנמנע מלעשות דבר שהוזהר עליו שלא לעשותו יקרא שעשה מצוה שהרי קיים האזהרה שהוזהר עליה ומקרא מלא הוא (תהילים קי״ט:ג׳) אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו, באר הכתוב כשלא פעלו עולה הרי הוא כאלו בדרכיו הלכו.

ושתים עשרה מצבה כדכתיב והגבלת את העם סביב. ג׳ שבטים במזרח וג׳ בדרום וג׳ במערב וג׳ בצפון. כסדר שהיו במדבר שרוין סביבות המשכן. וי״א הי״ב אבנים הציב במזרח להעיד שכולם נתרצו בקיום ודוגמא זו מצינו שעשה אליהו בהר הכרמל ויקחו שתים עשרה אבנים למספר בני ישראל.

ושתים עשרה מצבה. שתקן משה מצבה לכל שבט ושבט כמו שנאמר והגבלת את העם סביב שהיו ג' שבטים במזרח וג' במערב וג' בצפון וג' בדרום וי"ל כי שתים עשרה אבנים למספר שבטי בני יעקב ומה שלא כרת כאן בין בתרי בהמה כמו במקום אחר להראות להם שאם לא יקיימו הברית יפרע מהם בדם לכך כרת בדם וכן הוא אומר (ויקרא כ,ו) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וכן מפ' בהגדה ולכך נאמר נעשה ונשמע נעשה מה שמצוה עלינו ונשמע נקבל ברית כמו אם שמוע תשמעו דמתרגמינן אם קבלה תקבלון:

ויכתוב משה את כל דברי ה׳. ולא כתיב ואת כל המשפטים. מזה מבואר כדברינו בהר״ד דמשפטים כאן הוא תורה שבע״פ:

ויבן מזבח. בשביל קרבנות צבור שהם היו לכריתת ברית:

ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל. שיקריב כל אחד קרבן חגיגה וראיה. והעת קצר שיהי׳ כל ישראל על מזבח אחד. ע״כ עשה מצבה בפ״ע לכל שבט. ובמכילתא איתא וחכ״א שתים עשרה מצבות לכל שבט ושבט. וזה היה הכל כדי שיכלו מעשיהם מהר. ואחר שהקריבו כל יחיד אז וישלח את נערי בני ישראל וגו׳. וכל המעשה שהיה לו לדבר באזני העם ביחוד כאשר יבואר לפנינו. וע״ע מ״ש בס׳ בראשית ל״ה א׳ הבדל תכלית בין מזבח למצבה. והנה אז נתקיים מה שאמרו לפרעה שנדרשים להקרבה הרבה כמ״ש לעיל י׳ כ״ו:

ויכתב משה, גם זה היה ביום הששי. וישכם בבקר של יום השביעי בסיון וישלח את נערי ב"י הבכורות כפי' חז"ל, ובזה נכנסו אבותינו לברית במילה (שמלו במצרים) ובטבילה (כמ"ש וכבסו שמלותם) ובהרצאת דמים, ונכנסו לברית כדרך כורת ברית ע"י הדם שנחצה והיה חציו לה' שיכנס אל חיוב הברית מצדו וחציו על העם להכניסם בחיוב הברית מצדם, וישראל ששמעו דברי ספר הברית אמרו כל אשר דבר ה' נעשה וגם ונשמע מצות אחרות שיצוה עוד להבא. ויל"פ נעשה מ"ע ונשמע מצות ל"ת, וחז"ל פי' נשמע על ההשכלה תחלה נעשה מבלי חקור אחר הטעם, ועי"כ נשמע להבין טעמי המצות וסודותיהם והוא רק שמה"ש משתמשים בו, המלאך הוא שליח לעשות דבר ה' וזה קיומו והויתו, ועצמותו הוא שהוא שכל נבדל משכיל בפועל, נמצא ע"י מעשהו נעשה שכל נבדל שהוא עצמותי, והנה התלמוד מביא לידי מעשה והמעשה הוא העקר ופרי התלמוד והתלמוד הוא והשומר לפרי, ועז"א מה תפוח פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע:

ה כתב זה להודיענו שעליית משה להר עם נדב ואביהוא וזקנים לקבלת התורה היה ביום שאחריו שהוא ששה בסיון ולא כרבי יוסי דאמר ז' בו: