שמות כד, ג

ויבא משה ויספר לעם. בו ביום:

את כל דברי ה'. מצות פרישה והגבלה:

ואת כל המשפטים. שבע מצות שנצטוו בני נח ושבת וכבוד אב ואם ופרה אדמה ודינין שנתנו להם במרה:

וַאֲתָא משֶׁה וְאִשְׁתָּעִי לְעַמָא יָת כָּל פִּתְגָמַיָא דַיְיָ וְיָת כָּל דִינַיָא וַאֲתֵיב כָּל עַמָא קָלָא חַד וַאֲמָרוּ כָּל פִּתְגָמַיָא דִי מַלִיל יְיָ נַעְבֵּד:

וְאָתָא משֶׁה וְאִשְׁתָּעֵי לְעַמָּא יַת כָּל פִּתְגָּמַיָא דַיְיָ וְיַת כָּל דִּינַיָיא וְאָתֵיב כָּל עַמָּא קָלָא חָד וַאֲמָרוּ כָּל דְּמַלֵּיל יְיָ נַעֲבֵיד

ויבא משה ויספר לעם היה משה בעת הדבור הנזכר כלו (מכ' יט עד כד א) במקום אשר נגש בו אל הערפל אשר שם האלהים (לעיל כ טו) ועתה בא אל מקום רחוק משם שהיו בו העם בשעת מתן תורה וספר להם כל מה שנצטוה ושמעו בקולו ולא אמר בכאן "וירד" כי כלם בתחתית ההר היו לא בראשו ששם כבוד השם אלא שמשה היה קרוב אל מקום הערפל והם עמדו מרחוק בשעת הדברות כאשר פירשתי (לעיל יט יט) וכאשר נפרד משה ממקומו והחל לבא אל העם קרבו אליו כל ראשי שבטיהם וזקניהם אל מקום מעמד הכהנים הנגשים אל ה' ואמרו לו ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת (דברים ה כב) קרב אתה ושמע וגו' (שם ה כד) כי היו סבורים שידבר להם השם הנכבד כל המצות כאשר דבר להם עשרת הדברים ומשה בא עמהם אל מקום העם וספר לכלם את כל דברי ה' והם אמרו נעשה כל דברי ה' אשר צוה אותנו בעשרת הדברות ונשמע לקולך לכל אשר צוית או תצוה בשמו יתעלה וכאשר חזר משה אחרי כן ועלה אל קצה ההר עם הזקנים (פסוק ט) כאשר צוה אותו אלהים (פסוק א) אז אמר לו השם פעם אחרת עלה אלי ההרה והיה שם (פסוק יב) ובעת הזאת הודיעו שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך הטיבו אשר דברו (דברים ה כה) וצוהו לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחוקים והמשפטים אשר תלמדם (שם ה כז-כח) זהו שאמר בכאן (פסוק יב) ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה כי לך לבדך אתן את התורה והמצות אשר תלמדם ועשו אותה כאשר נדרו לעשות

ויבא משה. לא הזכיר וירד מן ההר. כי אין צורך:

וטעם ויבא משה. בתוך מחנה ישראל ויספר לעם את כל דברי ה'. מצות עשה ולא תעשה שהם כתובים מן אתם ראיתם כי מן השמים עד סוף כי יהיה לך למוקש. ואת כל המשפטים. אשר שם לפניהם הם הנזכרים בפרשה הזאת:

ויען כל העם. כאילו הוא איש אחד:

ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה'. מתחלת כה תאמר עד ואלה המשפטים:

ואת כל המשפטים. מתחלת ואלה המשפטים עד ואל משה אמר:

כל הדברים אשר דבר ה' נעשה ו' תיבות וכן כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ו' תיבות הרי י"ב כנגד י"ב שבטים שאמרו ו' תיבות והוא שמע ישראל ויעקב השיבם ו' תיבות בשכמל" ו:

כל הדברים אשר דבר ד' נעשה. נעשה הוא כוללת מצות עשה ומצות לא תעשה. כי הנמנע מלעשות דבר שהוזהר עליו שלא לעשותו יקרא שעשה מצוה שהרי קיים האזהרה שהוזהר עליה, ומקרא מלא הוא (תהלים קיט ג) אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. באר הכתוב כשלא פעלו עולה הרי הוא כאלו בדרכיו הלכו:

ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה'. מצות פרישה והגבלה, ואת כל המשפטים אין לפרש הדינין שבסדר ואלה המשפטים שכבר התבאר כי פרשה זאת קודם מתן תורה היתה, אבל המשפטים שבכאן הם שבת ודינין ופרה אדומה שנצטוו במרה.

ויבא משה מן ההר בתוך מחנה ישראל ויספר להם את כל דברי ה׳ מאתם ראיתם ע״כ וישכם בבקר עד ויאכלו וישתו היה ביום חמישי לחדש סיון כמו שפי׳ בפרשת יתרו.

כל אשר דבר ה' נעשה. לא אמרו לאלתר נעשה ונשמע יתכן לפרש לדעת חכמי ספרד שפרשו שכל פרשה זו היתה אחר קבלת עשרת הדברות א"כ בדין אמרו בתחילה נעשה, כי חשבו שלא יצוה להם ה' יותר מן עשרת דברות אלו אמנם אחר כך כאשר ראו שמשה לקח חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח אז עלה במחשבתם חצי השני להיכן יתן, ודאי הכוונה שעכשיו לא נתן לנו כי אם חצי התורה והמצות ועוד יוסיף לנו מצות כהנה וכהנה ובאותו זמן יזרוק על המזבח חצי השני ע"כ אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ומשה הבין מחשבתם ואמר אתם טועים כי חילוק הדם הוא כדי לזרוק חצי השני על העם לומר שעל ידי קבלת התורה יהיו לאחדים באהבה וחבה עם השי"ת. וגם לפירש"י שפירש שפרשה זו היתה קודם עשרת הדברות נוכל לומר שבפעם ראשון שמעו ז' מצות בני נח ושבת ודינין וכבוד אב ואם ופרה אדומה כמו שפירש"י ובדרך שנתבאר.

ואת כל המשפטים. לפרש״י קאי על דינין שניתנו מכבר והכי מפורש במכילתא יתרו פ״ג על ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם והרמב״ן מיאן ע״פ הפשט לפרש שקרא לפניהם מה שכבר למד עמהם. ולדעתי היינו כל פ׳ ואלה המשפטים שכולה נאמרה למשה בימים אלו של הר סיני :

קול אחד. כאן לא כתיב יחדיו כמו ביום הראשון שביארנו לעיל י״ט ח׳ שע״פ דעת כולם השיב אחד מהם בלשון קצר שתוכו נכלל שתים כמ״ש שם אבל היום כבר היה מורגל בלשון הכל דבור פשוט ואמרו כולם כל הדברים וגו׳:

ויבא משה, זה היה בששה בסיון תיכף אחר מ"ת שאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה, ואז עלה משה ונגש אל הערפל, ונאמר לו הדבור מן כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם וכל פרשת משפטים עד ואל משה אמר, ואז א"ל המלאך עלה אל ה', ר"ל שיעלה למחר שנית עם זקני ישראל, ואז ירד משה ויספר לעם את כל דברי ה' וגו', ר"ל כל מה שדבר אליו עד הנה שהיו דברים כמו לא תעשון אתי והנה אנכי שולח מלאך, ומשפטים בין אדם לחברו שהוא פרשת ואלה המשפטים והעם קבלו עליהם המצות האלה לעשותם, וכ"ז היה בששה בסיון שהעם המתינו אחר מ"ת כשאמר ה' למשה לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי עד שירד משה וספר להם כל המדובר והם קבלו עליהם לעשות (וכבר יש בזה דעות בין המפרשים ובין דברי חז"ל שי"א שכ"ז היה קודם מ"ת, ואנכי תפסתי כפי הנראה מפשטות הכתובים):

ד מדכתיב אחריו וישכם בבוקר ויבן מזבח תחת ההר וגו' ועל כרחך זה היה ביום ה' כדפרש"י בפרשת יתרו וזה הדבור שדבר לעם היה יום א' לפניו דהוא יום ד' וכדפרש"י בסמוך. והקשה הרא"ם תימה דבפרק ר"ע (שבת דף פז) אמרו בהדיא דלכולי עלמא מצות הגבלה בתלתא בירחא אמר להו ובד' בירחא עביד פרישה ומדברי הרב משמע דתרווייהו בד' בירחא הוי וצ"ע. (ג"א) ולא עיין דודאי האמירה היתה בג' בחדש אבל הפרישה עצמה היתה בד' בחדש והביא ראיה על זה ע"ש: