שמות כד, ה

את נערי. הבכורות:

וּשְׁלַח יָת בּוּכְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאַסִיקוּ עֲלָוָן וְקָרִיבוּ נִכְסַת קוּדְשִׁין קֳדָם יְיָ תּוֹרִין:

וְשַׁדַּר יַת בּוּכְרֵי בְּנֵי יִשְרָאֵל אֲרוּם עַד הַהִיא שַׁעְתָּא הֲוַות פּוּלְחָנָא בְּבוּכְרַיָא דְעַד כְּדוֹן לָא אִיתְעֲבֵיד מַשְׁכַּן זִמְנָא וְעַד כְּדוֹן לָא אִתְיְיהִיבַת כְּהוּנְתָּא לְאַהֲרן וְאַסִיקוּ עֲלַוָון וְנִכְסַת קוּדְשִׁין קֳדָם יְיָ תּוֹרִין

נערי בני ישראל הם הבכורות כדברי אונקלוס כי הם המעלים העולות והשלמים ולא ידעתי למה יכנה הבכורות בלשון נערי אולי בעבור שהזכיר הזקנים שהם אצילי בני ישראל קרא הבכורות נערים כי הם נערים כנגדם ירמוז כי לא בעבור מעלתם בחכמה שלחם כי לא היו זקנים רק מפני הבכורה כי הם המקודשים לקרבנות ועל דרך הפשט נערי בני ישראל הם בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא שלא נגשו אל אשה מעולם כי הם הנבחרים בעם והקדושים בהם כענין שאמרו (ברכות מג) עתידין בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא ליתן ריח כלבנון וכו' וטעם לה' פרים כי ישראל כל ימי היותם במדבר פחדו ממדת הדין וזאת טעותם במעשה העגל והנה העלו העולות וזבחו השלמים כולם פרים כטעם פר כהן משיח (ויקרא ד ג) ופר העלם דבר (שם יד) ופר ע"ז (במדבר טו כד) גם פרה אדומה (שם יט ב) כן ובענין העגל אזכיר זה (להלן לב א)

וישלח את נערי. הם הבחורים בני הזקנים הבחורים שיעלו עם משה:

ויעלו עולות. וזהו וזבחת עליו:

והזכיר עם השלמים פרים. כי האוכלים רבים היו:

את נערי - בכורות.

וישלח את נערי בני ישראל. בכורות היו. ועל דרך הפשט קראם נערי כי היו טהורים להקריב קרבן שמעולם לא טעמו טעם חטא ולא נגשו אל אשה. וכן דרשו רז"ל עתידין בחורי ישראל שלא טעמו חטא מעולם ליתן ריח כלבנון שנאמר (הושע י״ד:ז׳) ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון, ועם הקרבן הזה נגמר הברית בקבלת התורה שהרי בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה וקרבן, מילה כשיצאו ישראל ממצרים נמולים היו כי היו כלם מקובלי האבות במצוה זו, טבילה הוא שכתוב (שמות י״ט:י׳) וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם, קרבן הוא הקרבן הנזכר בכאן, וכן מי שבא להתגייר חייב בשלשתם שנאמר (במדבר ט״ו:ט״ו) ככם כגר, וחייבין בית דין למולו ולהטבילו וכשיבנה בהמ"ק יביא קרבנו. ודרשו ז"ל שמודיעים אותו תחלה קצת מצות ועונשים שבהם, וטעם הודעת העונשים כדי שלא יתגייר שאין הגרים תועלת לישראל כלל שהרי ערב רב גרים היו והם היו סבת העגל וגם היו סבת המגפה בענין בשר תאוה שחל עליהם הדבר שנאמר (במדבר י״א:ד׳) והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה, ומפורש אמרו רז"ל קשים גרים לישראל כספחת שנאמר (ישעיהו י״ד:א׳) ונספחו על בית יעקב, והטעם לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות וישראל לומדים ממעשיהם.

ויש שפירש מודיעים אותם קצת עונשים שהטעם בזה כדי שלא יאמר אילו הייתי יודע לא הייתי מתגייר ונמצא גרותו בטעות, ועל כן יש לנו להודיעו מקצת עונשין כדי שיהיה גרותו בלב שלם ושיקבל עליו הכל. ומה שאמרו רז"ל קשים גרים לישראל אין זה נאמר לגנאי הגרים אלא לגנאי ישראל, כלומר כיון שהקב"ה רואה מחשבתם שעזבו משפחתם וארץ מולדתם ובאו להדבק בשכינה הנה הם מחייבין את ישראל כשאין עובדים להקב"ה בלבב שלם.

וכן מצינו במדרש אמר ריש לקיש גדולים גרים בזמן הזה יותר מישראל כשעמדו על הר סיני, שהם ראו את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר והנפלאות הגדולות והנוראות והגרים לא ראו מדבר זה כלום ובאים בצר ובמצוק להסתופף תחת כנפי השכינה.

זבחים שלמים לה' פרים. כל ימי המדבר היו ישראל מתפחדים ממדת הדין לפי שהיו במקום החורבן והשממון ולכן היה הקרבן פרים, והבן זה.

נערי בני ישראל הם הבחורים כדי לחנכם במצות.

ויעלו עלת לקיים מה שנאמר תעבדון את האלהים על ההר הזה.

וישלח את נערי בני ישראל שלוחי. וכן נער אלישע והושע בן נון נער ואף כי היה זקן ושני נעריו עמו דאברהם וישמעאל בן י"ג שנה לעקידה:

וישלח את נערי בני ישראל. הבכורים זה היה בה' סיון כמו שאמרו רבות':

ויעלו עולות. מספקא להו בחגיגה אי אילו עולות קאי אפרים דבסוף הפסוק אי עולות של כבשים היו ואע"ג דאיכא למ"ד דפשיטא ליה מ"מ לא ידענא היאך פשיטא ונקד עולות באתנחתא ולא דהיינו אפרים שבסוף הפסוק כדאמר ביומא לרב מספקא ליה לאיסא פשיטא ליה ונקדי' אתנחתא בעולות כי היכי דמצינו כי והכי דשמא האתנחתא מפסקת בין עולות לשלמים אע"ג דתרווייהו פרים ושמא אף בין פרים לכבשים:

ו [נח"י] לפי שהעבודה היתה בבכורות עד שהוקם המשכן ואף ע"פ שהלוים נבחרו בחטא העגל ודלא כהרא"ם ע"ש: