אור החיים על במדבר פרק ד

נשא את ראש בני קהת. לפי מה שהעלנו בפרשת כי תשא, כי על ידי נתינת הכופר הוא נשיאת ראש להם, ולזה אמר הכתוב במספרם ״כי תשא״ (שמות ל:יב), מה שאין כן הלוים שלא נתנו כופר במספרם, אמר ״פקוד את בני לוי״, אם כן למה שנה הכתוב את לשונו בלוים עצמן וחזר לומר נשא ולא פקוד?

ונראה כי לצד שנתן ה׳ להם עבודה פנימית לשאת ארון ושלחן, לזה יחס להם לשון נשיאות ראש בערך גרשון ומררי שיהיו הם מעלים מהם, והגם שגרשון הוא בכור לוי, קהת בחר לו יה כי ממנו יצא אור לעולם, משה ואהרן, ושורת הדין שענף זה ישא ארון התורה אשר שם משה שיצא מקהת.

ודקדק לומר מתוך בני לוי, מטעם שאמרנו, לצד שהוא אמצעי בין גרשון ובין מררי, ויתיחס אליו תוך.

לעשות מלאכה. שנה מהאמור בעבודת בני גרשון ובני מררי ״לעבד עבודה״ ואמר לעשות מלאכה, העיר בזה שאין בכללות מעשה בני קהת עבודה, לצד שהארון הוא אדרבה נושא את נושאיו (במדבר רבה פ״ד), ואין עושין בו אלא מלאכה. עוד נראה כי לצד שיש להם לעשות סדר נכון במשאם כשנושאים בכתף וכוון ההליכה לצד כבוד ארון אלהים כנושא אדונו על כתפו, לזה קרא עבודתם מלאכה, מה שאין כן עבודת בני גרשון ובני מררי:

וזאת עשו וגו׳. פרוש המעשה הוא שלא יהיו בני קהת ברשות עצמן לשאת כחפצם, שאז לצד חבת עבודת הקדש הכל רצים לעבד ונמצאו שוגגים בדבר, אלא ישימו אותם אהרן ובניו איש איש וגו׳ ובזה כל אחד מכיר מקומו, והוא אמרו ושמו אותם איש וגו׳, והוא אמרו ולא יבאו לראות פרוש כדי שלא יבואו לידי ראיה כבלע את הקדש, ופרוש ושמו הוא שלא יועיל בהכרת כל אחד מקומו לבד אלא לא יכנס לשים ידו לשאת עד שיאמר לו אהרן ובניו: פלוני שים ידך במקום פלוני לשא, וכן על זה הדרך, והוא אמרו ושמו אותם, ולזה תמצא במצות בני גרשון הגם שאמר הכתוב ״על פי אהרן ובניו תהיה כל עבודת״ וגו׳ לא אמר ״ושמו״ וגו׳ (במדבר ד:כז).

וחיו ולא ימתו. פרוש, כי בהתעסקם בארון שבו התורה שהוא מקור החיים יאריכו ימים, ולחשש ההזק שיכול להיות מהנגיעה והראות בו אמר ולא ימתו:

חסלת פרשת במדבר

וידבר ה׳ וגו׳ נשא. הצרך לומר וידבר פעם שניה, ולא הספיק במה שאמר ״וידבר ה׳״ במספר בני קהת הקודם שבפרשת במדבר, לצד שבא לומר ענין אחר לבד המספר, והוא שינשא וירומם בני גרשון לערך בני מררי, וענין זה הוא דבר בפני עצמו שאין נשיאות זה בגדר נשיאות בני קהת שהם נושאי הארון, לזה קבע לו דבור בפני עצמו. ולזה כשצוה על מספר בני מררי אמר ״בני מררי וגו׳ תפקד״, לא קבע להם דבור בפני עצמו שאין להם מעלה אלא מנין, ממה שאמר ״תפקד״ ולא ״תשא״.

אל משה וגו׳. ולהלן במספר אמר ואל אהרן (במדבר ד:לד), לצד כי שם בא הצווי לאהרן כדי שיעשה סדר האמור בענין משאם של בני קהת, דכתיב ״ושמו אותם וגו׳ ולא ימתו״, לזה אמר ואל אהרן, מה שאין צרך לזה במשא בני גרשון.

תפקד אותם. כפל לומר תפקד, פרשתי בפרשת במדבר בענין בני קהת (במדבר ד:כ).

לצבא צבא וגו׳. ובבני קהת אמר ״לצבא״ לבד, כי הם היו נושאים כלי הקדש הפנימיים, לזה אמר ״לצבא״, מה שאין כן מה שלפנינו הם צובאים צבא הצובא קדש שהם היריעות וגו׳ והקרשים וגו׳ שהם צבא הקדש, לזה אמר לצבא צבא, מעתה הם צובאים הצבא.

לעבד את עבודת אהל מועד. ולהלן בבני גרשון אומר ״עבודה באהל מועד״, לצד כי עבודת בני גרשון היא באהל מועד עצמו שנושאים יריעות המשכן ואהל מועד מכסהו וגו׳, מה שאין כן בני מררי שעבודתם היא הקרשים והאדנים וגו׳ שהם עבודת אהל מועד שנושאים אהל מועד, ולזה אמר לעבד את וגו׳ הקרשים וגו׳ שהם עבודת אהל מועד, ולזה לא חש לומר ״לצבא״ לבד, שהרי פרש הכתוב דבריו, מה שאין כן בעבודת בני גרשון להעירך בהפרש שבין עבודתם לעבודת בני קהת, לצד שבשניהם אמר עבודה באהל ואין הכר בדבריו להפרש שבין שניהם, לזה כתב שנוי ״לצבא צבא״ משנה ממה שכתב בבני קהת ״לצבא״, ולצד הפרש שבין בני גרשון לבני מררי העירך בשנוי אחר כמו שכתבנו.

ויפקד משה ואהרן ונשיאי העדה. טעם שלשתם: משה שליח ה׳, אהרן הנמסרים לו דכתיב (במדבר ג:ט) ״נתונים נתונים המה לו״, נשיאי ישראל המוסרים אותם במקומם לעבד, דכתיב בפרשת במדבר (במדבר ג:ז) ״ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה״ וגו׳. ומה שלא אמר כן במספר הלוים מבן חדש, לצד כי מספר ההוא היה על פי ה׳ לצד שהיה המספר גם למה שבעריסה, ואמרו זכרונם לברכה (במדבר רבה ג,ט) שבת קול היתה אומרת: באהל זה יש כך וכך, לזה לא הזכיר אלא משה נביא ה׳.

אלפים שבע מאות. ולא אמר ״ושבע מאות״ כדרך שאמר בבני גרשון ״ושש מאות ושלשים״, ובבני מררי ״ומאתים״, ״וחמש מאות ושמונים״. אולי רמז בחסרון וא״ו לקרח ואותם שמתו עמו שהיו מבני קהת, או אולי כי מספר השבע מאות משנה בהדרגה ממספר האלפים מטעם מעשה קרח, לזה לא אמר ״ושבע מאות״ להוסיף על ענין ראשון להשוותם יחד. והגם שלא נתפרסם בתורה במעשה ההוא אלא קרח, אפשר שענף של קרח נטו קצת אחריו, או לצד שלא מחו בו אחיו וקרוביו.

על פי ה׳ פקד וגו׳. פרוש, המנוי שמנה אותם בני קהת על דבר זה ובני גרשון על דבר זה וגו׳, היו כל הפקידות על פי ה׳. ואמרו ביד משה, פרוש, כל המנויים משה מנה אותם, לא שצוה לאהרן למנות. ואחר שפקד אותם משה, על פי מעשיו היה מתנהג אהרן לשום איש איש על עבודתו. ואמרו ״ופקדיו״, פרוש פקודיו שמנה אהרן ובניו על שבט לוי כאמור למעלה, גם הוא אשר צוה ה׳ את משה.