אור החיים על במדבר פרק לד

כי לקחו מטה וגו׳. פרוש, נתינת טעם להקודם, למה הגביל ה׳ גבולות הארץ בסדר זה, כי לקחו מטה וגו׳, אבל זולת זה אפשר שהיה ה׳ מרחיב להם הגבול יותר מהגבולות האמורים בענין.

לקחו נחלתם. הצרך לכפול מאמר זה פעם שניה, לפי שחצי שבט מנשה לא בא עם בני גד ובני ראובן יחד, לזה יחד לו לקיחה בפני עצמו. וכפי זה מאמר לקחו נחלתם חוזר לחצי שבט מנשה, ולזה הפסיק הכתוב במאמר לבית אבותם בין שני המטות לחצי שבט מנשה. עוד ירצה בכפל הדברים לומר כי מה שלקחו הוא כפי נחלתם באמת, כי בא להם נחלתם שם כדבריהם שאמרו ״באה נחלתנו אלינו״.

שני המטות וגו׳ לקחו וגו׳. נתכון במאמר זה לומר שנחלתם היתה יחד ממשה מעבר הירדן וגו׳, ולא חלק משה חלק לכל אחד בפני עצמו.

למטה יהודה וגו׳. צריך לדעת למה נשתנו מטה יהודה ומטה שמעון ומטה בנימין שלא הזכיר נשיא בהם. ואולי כי להיותם סמוכים לזכרון ״נשיא אחד נשיא אחד״ מובן כי הם נשיאים, ומשלשה ואילך הפלג זכרון הנשיאות והצרך הכתוב לזכרו בכל אחד.

וראיתי בשם רבינו נסים גאון כי ביהודה לא הצרך, כי ידוע כלב לנשיא. שמעון לא היה ראוי לנשיא משום מעשה זמרי, בנימין אלידד זה אלדד וכבר זכה לנבואה (במדבר יא:טז-כט), והורדה היא לו לקרות נשיא, עד כאן.

ואפשר עוד לומר, כי לא יחס נשיאות לכלב על יהודה משום כבוד מלכות שעומדת ממנו, וכמו כן לבנימין משום שממנו מתחלת המלכות בישראל שהוא שאול איש ימיני, ושמעון טעמו נכון כדברי גאון.