במדבר לד, יט

וְאִלֵין שְׁמָהַת גֻבְרַיָא לְשִׁבְטָא דִיהוּדָה כָּלֵב בַּר יְפֻנֶה

וְאִלֵין שְׁמָהַת גוּבְרַיָא לְשִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה כָּלֵב בַּר יְפֻנֶה

למטה יהודה התחיל למנות המנחילים מיהודה לפי שרצה תחלה בגורל.

למטה יהודה וגו׳. צריך לדעת למה נשתנו מטה יהודה ומטה שמעון ומטה בנימין שלא הזכיר נשיא בהם. ואולי כי להיותם סמוכים לזכרון ״נשיא אחד נשיא אחד״ מובן כי הם נשיאים, ומשלשה ואילך הפלג זכרון הנשיאות והצרך הכתוב לזכרו בכל אחד.

וראיתי בשם רבינו נסים גאון כי ביהודה לא הצרך, כי ידוע כלב לנשיא. שמעון לא היה ראוי לנשיא משום מעשה זמרי, בנימין אלידד זה אלדד וכבר זכה לנבואה (במדבר יא:טז-כט), והורדה היא לו לקרות נשיא, עד כאן.

ואפשר עוד לומר, כי לא יחס נשיאות לכלב על יהודה משום כבוד מלכות שעומדת ממנו, וכמו כן לבנימין משום שממנו מתחלת המלכות בישראל שהוא שאול איש ימיני, ושמעון טעמו נכון כדברי גאון.

ואלה שמות האנשים. חשב המקרא לפי גדולת האנשים בערכן. לא לפי חשיבות השבטים. וכמש״כ ריש פ׳ שלח במנין המרגלים. כי כך דרך המקרא:

למטה יהודה כלב בן יפונה. ולא כתיב נשיא. משום שלא היה נשיא שבטו אלא נבחר לחלוקת הארץ לבד. משא״כ במקום דכתיב נשיא היה נשיא שבטו לגמרי לכל דבר:

והנה בכל השבטים כתיב בני לבד מיהודה ובנימין. ואמר גיסי הה״ג מ׳ יחיאל מיכל הלוי נ״י וכך העלה בני הה״ג מ׳ חיים נ״י משום דעיקר תועלת הנשיאים היה משום שבאו לחוב גם לקטנים כדאי׳ בקדושין ריש פרק ב׳ ובכ״מ. ובכלל החוב היה קורבא ורוחקא מירושלים כדאי׳ בב״ב דקכ״ב א׳ ובפרשב״ם. מש״ה בכל השבטים כתיב בני ללמד דאע״ג שהיו הרבה קטנים היו יכולין לחוב. משא״כ ביהודה ובנימין שהיו בכלל קרובים לירושלים: