חזקוני על דברים פרק ט

אתה עבר היום לזמן אחר. ד״א חשוב כאילו אתה עבר היום.

[מורישם מפניך חוץ ממראית פניך].

אשר הקצפת במדבר אחר שנסעו מחורב.

בעלתי ההרה ביום אחד בשבת שבעה בסיון.

ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה מעלות השחר של יום אחד בשבת שבעה בסיון עד עלות השחר של יום שישי בשבת שבעה בתמוז.

ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה שכלו בעלות השחר של יום ששי בשבת י״ז בתמוז.

ואפן וארד מן ההר באותו יום עצמו י״ז בתמוז.

ואשברם לעיניכם שלא לחייבכם שהרי כתיב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ואתם עשיתם את העגל.

ואתנפל לפני ה׳ כראשנה ארבעים יום וארבעים לילה מה שפירש״י כאן ויאמר למשה סלחתי כדברך, אינו הכתוב שכתב בפרשת שלח על המרגלים ויאמר ה׳ סלחתי כדברך אלא הוא לשונו של רש״י. דהא קים לן בי״ז בתמוז תיכף ליצ״מ נעשה העגל והמרגלים לא נשתלחו עד בכ״ט בסיון של אחר כן.

כראשנה לא קאי הוא אואתנפל שהרי עדיין לא בקש עליהם רחמים על העגל אל קאי הוא אארבעים יום וארבעים לילה. כלומר עמדתי בהר ארבעים יום וארבעים לילה בלא אכילה ושתיה כמו שעשיתי פעם ראשונה. וארבעים יום הללו התחילו מתחלת ליל שביעי בשבת י״ח תמוז עד תחלת ליל חמישי בשבת כ״ט באב, ובמ׳ יום הללו לא עלה בהר אלא נתפלל באהלו שנטה לו מחוץ למחנה כמו שפי׳ בפרשת תשא.

גם בפעם ההיא שהרי כבר נתפלל עליהם בים ובמרה ובמסה.

ואת חטאתכם העגל והוא חטאת.

דק לעפר הלמ״ד נקודה בשו״א.

ובתבערה הוא קברות התאוה. ובמסה הוא רפידים, אלא קורא אותם על שם המאורע כדי להוכיחם. ולפי שיש לו לקברות התאוה שני שמות על שם המאורע הזכירו בשניהם.

ואתנפל לפני ה׳ פרש״י אלו הן עצמן האמורים למעלה וכו׳ וראיה לדבר שכתוב בהם את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה כלומר אותם הנזכרים למעלה.

ואמר ה׳ באל״ף דל״ת.

אל קשי העם הזה הקו״ף נקודה בשו״א.

ומשנאתו אותם וי״ו זה במקום או כמו מן הכשבים ומן העזים, ומקלל אביו ואמו, ומכה אביו ואמו, וכן הרבה. וכן כאן פי׳ או משנאתו אותם פתה אותם בדברים והוציאם להמיתם.