דברים ט, כו

וְצַלֵיתִי קֳדָם יְיָ וַאֲמָרִית יְיָ אֱלֹהִים לָא תְחַבֵּל עַמָךְ וְאַחֲסַנְתָּךְ דִי פְרַקְתָּא בְּתָקְפָּךְ דִי אַפֶּקְתָּא מִמִצְרַיִם בִּידָא תַקִיפָא

וּצְלִיַּית קֳדָם יְיָ וַאֲמָרִית בְּבָעוּ בְּרַחֲמִין קֳדָמָךְ יְיָ אֱלהִים לָא תְחַבֵּל עַמָּךְ וְאַחֲסַנְתָּךְ דִּי פְרַקְתָּא בְּתוּקְפָךְ דִּי אַפֵּיקְתָּא מִמִּצְרַיִם בִּגְבוּרַת אִידָא תַקִּיפְתָּא

אדני אלהים אל תשחת מאדני עד ובזרועך הנטויה שהוא סוף התפלה נ"ח תיבות שמצא חן לפניו ושמע תפלתו וזהו בורא ניב שפתים נוב כתיב:

אדני ה' אל תשחת עמך ונחלתך. השם הזה אל"ף דל"ת ויו"ד ה"א אחריו כי הוצרך משה בתחנתו למדת הדין, וכן בואתחנן אמר (דברים ג׳:כ״ד) אתה החלות, וכבר הזכרתי ענינם בפסוק (שמות כ א) וידבר ומשם תבין.

ואמר ה׳ באל״ף דל״ת.

ואתפלל אל ה׳ וגו׳. לא זה נוסח התפלה שהי׳ בהר ולא כהרמב״ן ז״ל אלא נוסח אחר לפי הענין כאשר יבואר השנוי והטעם:

עמך. שהם נקראים על שמך עם ה׳:

ונחלתך. שלקחת לך לנחלה להשגיח עליה לטוב כמו איש על נחלתו:

אשר פדית בגדלך. שהראית גדולתך בהם ונתקדש ש״ש על ידם:

ביד חזקה. בעל כרחם הוצאתם כמו שביארנו כ״פ הרי היה רצונך מתחלה דוקא בזה הדור:

ואתפלל אל ה' ואומר, תפס בתפלתו ד' טענות, ג' טענות כמ"ש המשורר כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך, שהם [א] מצד מדת החסד שאינו משקיף על המעשה שעז"א אשר פדית בגדלך שהגדולה מציין מדת החסד כמ"ש בכ"מ, [ב] מצד כבוד שמו שעז"א אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה, שיד חזקה מציין מה ששדד את הטבע שזה עשה למען כבוד שמו: